אגמי ואח' נ' וייס ואח'

לפני בקשה מטעם הנתבעים בת"א 61788-09-16 לסילוק התביעה על הסף וזאת בשל העדר עילה וחוסר סמכות עניינית.

רקע

1. עסקינן בתביעה לפירוק שיתוף אשר הוגשה מטעם התובעים נגד הנתבעים. התובעים והנתבעים הם שכנים המתגוררים בבניין הרשום כבית משותף, בעיר תל אביב, כאשר התובעים בעלי הזכויות ביחידות בקומת הקרקע של הבית המשותף והנתבעים בעלי הזכויות של יחידה בקומה השנייה של המבנה.

2. הנתבעים כאן (ה"ה וייס) הגישו תביעה כנגד התובעים כאן (ה"ה אגמי) בת.א. 49420-05-15 ובמסגרתה עתרו למתן צו למניעת פגיעה ברכוש המשותף ולסילוק יד משפחת אגמי מחלקים ברכוש המשותף. כמו כן, הוגשה תביעה שכנגד על ידי משפחת אגמי בת"א 49420-05-15 לתשלום סך של 212,040 ₪ בגין השתתפות בעלות שיפוץ הבניין, צריכת מים משותפת, הטרדה ופגיעה בפרטיות והוצאות.

   מאוחר יותר, בחודש ספטמבר 2016 הגישו התובעים כאן את התביעה אשר דחייתה על הסף הינה במוקד פסק דין זה.

3. בבקשה המונחת לפני טוענים הנתבעים כי התביעה הינה מחוסרת עילה וכן כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה ועל כן יש לדחותה על הסף.

    

    

   טענות הצדדים

4. התביעה בת"א 61788-09-16 הינה תביעה בה מבוקש סעד של פירוק השיתוף ברכוש המשותף. לטענת הנתבעים בבקשה לסילוק על הסף התביעה נעדרת עילה היות והנכס רשום כבית משותף, ובהיותו רשום כבית משותף הרי שלא ניתן לתבוע פירוק שיתוף ברכוש המשותף. לשיטת הנתבעים, רישום בית כבית משותף הוא אחת הדרכים לביצוע פירוק שיתוף במקרקעין, ובנסיבות אלו, כאשר למעשה פירוק השיתוף יושם כבר, לא ניתן לבקש פירוק שיתוף ברכוש המשותף.

5. הנתבעים מדגישים כי הבית רשום כבית משותף מזה חמישים שנה, במסגרת הרישום הוצמדו חלקים מסוימים מהרכוש המשותף לרכוש הפרטי – קרי לדירות, וכי לא ניתן להורות על ביצוע פירוק השיתוף של בית שנרשם כבית משותף שכן רישום בית משותף היא אחת מן הדרכים לביצוע פירוק שיתוף.