ת"א 61786-06-15 אזרד נ' מסס

1.האם על הנתבע לפרוע שני שיקים שנמסרו לתובע כביטחון להסכמי שכירות נכסים מסחריים ושיק נוסף שנמסר עבור דמי שכירות?

רקע, טענות הצדדים והתנהלות דיונית

2.התובע הגיש לביצוע במסגרת תיק הוצל"פ 518822-03-15 שני שיקים בסך 100,000 ₪ כל אחד שנמסרו לו כבטחון למילוי התחייבויות הנתבע ששכר ממנו שני נכסים מסחריים צמודים. התובע מילא בשיקים תאריכי פירעון לימים 27.1.15 ו- 10.2.15 והשיקים חוללו מחמת היות החשבון מוגבל. כן הוגש לביצוע שיק בסך 9,000 ₪, שמועד פירעונו ביום 15.3.14 שניתן לתשלום דמי שכירות לחודש אחד, עבור שני הנכסים. גם שיק זה חולל מאותה סיבה.

בין הצדים נערכו שני הסכמי שכירות. הראשון מיום 26.4.11 ביחס למבנה תעשייתי באזור התעשייה בנתיבות, המבנה מכונה תא מספר 3 במבנה מספר 48. בהסכם זה נקבעה תקופת שכירות עד ליום 30.4.12 וניתנה לשוכר אופציה להאריך את תקופת השכירות לשנה נוספת, למשך ארבע שנים נוספות (בהסכם נקבע כי המועד האחרון עד אליו תוארך השכירות הינו 26.4.16). דמי השכירות לתא 3 נקבעו בסך של 4,500 ₪ לחודש (ליתר דיוק דמי השכירות נקבעו לשנה הראשונה לסך של 4,000 ₪ והחל מתקופת האופציה הראשונה לסך של 4,500 ₪ לחודש,יוער כי ישנה התייחסות למע"מ באופן שעל השוכר לדווח בעצמו ואין חובה למסירת חשבוניות מטעם המשכיר, אולם לא נתבע כל סעד מעבר לסכום האמור ללא מע"מ). בסעיף 16 להסכם התחייב השוכר לשלם את דמי השכירות עד לתום תקופת השכירות, גם אם לא השתמש בנכס. בנוסף התחייב השוכר לשלם את התשלומים החלים על הנכס, לרבות ארנונה, ולהעביר חיובם על שמו.

ההסכם השני נערך ביום 1.5.12 ביחס לתא מספר 4 במבנה 48, הצמוד לתא 3 שהושכר כשנה קודם לכן. בהסכם השני תקופת השכירות נקבעה מראש למשך חמש שנים עד ליום 30.4.17 ונקבעה תקופת אופציה בת שנה אחת בלבד מעבר למועד זה. גם בהסכם זה נקבעו דמי שכירות של 4,500 ₪ לחודש ויתר הוראות ההסכם זהות להסכם הראשון. התובע העיד כי ערך את החוזים בעצמו על בסיס נוסח הסכם שמצא ברשת האינטרנט.

3.בבקשת הביצוע לא פורט דבר מעבר להגשת השיקים לביצוע ובהתנגדות שהגיש הנתבע טען כי שכר את שני המבנים החל מיום 26.4.11 והעביר 12 שיקים כל שנה לפירעון דמי השכירות עבור שני המבנים. לטענתו השיק בסך 9,000 ₪ שהוגש לביצוע הוא השיק האחרון שנמסר לתשלום דמי שכירות. עוד טען כי כל שנה מסר שני שיקים לביטחון בסך 100,000 ₪ (טענה חסרת בסיס מאחר ואין חולק כי נמסרו רק שני השיקים שהוגשו לביצוע וזאת עם עריכת כל הסכם בנפרד, פרטי השיק השני מופעים בהסכם לתא 4). הנתבע הודה כי נכנס לקשיים כלכליים מאמצע שנת 2013 והחלו לחזור שיקים שמסר, אולם טען כי שילם במזומן תחת כל שיק שנמסר. לטענתו החזיק המבנים עד לאפריל 2014 ואת התשלום האחרון, בגין שיק השכירות בסך 9,000 ₪ לפירעון ליום 15.3.14 שהוגש לביצוע, שולם במזומן בפגישה בבית התובע ביום 13.5.15 (כנראה טעות בתצהיר, הכוונה לשנת 2014). עוד טען כי פירעון שיק השכירות היה כיומיים לפני מועד פירעונו (טענה שאינה מתיישבת עם המועד בשיק).

לטענת הנתבע באפריל 2014 העביר את החזקה בנכס לשוכר חלופי, בהסכמת התובע ולכן אין לחייבו בתשלום דמי שכירות לתובע. ביחס לשיקים לביטחון טען כי השביח את הנכסים ואין כל סיבה לפרוע שיקים אלו.

4.למרות דלות הטענות בהתנגדות ניתנה לנתבע ביום 24.1.16 רשות להתגונן, מאחר ולא היה ברור מדוע יש לחייבו בפירעון כל השיקים. בדיון התברר כי התובע הגיש לביצוע בתיק הוצל"פ אחר שיקים שנמסרו לו עבור דמי השכירות והצדדים התבקשו להודיע האם מבקשים לאחד הדיון עם תיק זה, במידה ותוגש התנגדות. לא הוגשה כל בקשה בעניין זה ומהראיות עלה כי לא הוגשה התנגדות כנגד השיקים הנוספים שהוגשו לביצוע בתיק הוצל"פ 22-02685-14-0 בו הוגשו לביצוע שישה שיקים בסך 9,000 ₪ כל אחד, שמועד פירעונם מיום 15.7.13 ועד ליום 15.12.13.

באותו דיון טען ב"כ התובע לחוב הנובע מאי תשלום ארנונה, שכירות ונזקים למבנים, בסכום המצטבר לסך של כ- 150,000 ₪. לאחר קבלת ההתנגדות הגיש ב"כ התובע, שלא לצורך וללא אישור בית המשפט, כתב תביעה בסך 183,000 ₪. למרות הגשת כתב התביעה, לא השתנתה עילת התביעה שהיא תביעה שטרית, וכתב התביעה שהוגש נועד רק לפרט את הסעדים שביקש התובע. בכתב התביעה, אליו צורף תצהיר אימות של התובע, נטען כי הנתבע עזב את המבנים באופן חד צדדי באפריל 2014 תוך גרימת נזקים כבדים. עוד נטען כי הכניס על דעת עצמו, קודם למועד הנטישה, אדם בשם שמעון שהשתלט על המקום עד שסולק עקב תלונה למשטרה.