חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

ת"א 61766-10-13

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום קריות
61766-10-13
7.10.2015
בפני השופטת:
פנינה לוקיץ'

- נגד -
תובע:
יאיר קישון
נתבעות:
1. מנורה חברה לביטוח בע"מ
2. כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו, לרבות במחלוקת בין הנתבעות בשאלת החבות, בהתאם להוראת סעיף 4ג' לחוק הפלת"ד.

התובע נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 30.4.11. התאונה ארעה בעת שרכב מ.ר. 6580958 שהשימוש בו היה מבוטח ע"י נתבעת 2 (להלן: "הרכב הפוגע"), סטה ממסלול נסיעתו ופגע ברכבו החונה של התובע, מ.ר. 2154550, שהשימוש בו היה מבוטח ע"י נתבעת 1 (להלן: "רכב התובע"). פגיעת הרכב הפוגע ברכב התובע גרמה להדיפת רכב התובע אל עבר התובע, שהיה בדרכו להכנס לרכבו, וגרם לו ליפול ארצה ולהפגע.

מעבר למחלוקת באשר לגובה הנזק (אליו אתיחס בהמשך בקצרה) קיימת בין הנתבעות מחלוקת מי מהן חבה כלפי התובע, כאשר כל אחת מהן טוענת שהאחרת היא החייבת בפיצויו.

לטענת הנתבעת 1 התובע לא עשה "שימוש" ברכבו בעת התאונה שכן טרם היה במהלך הכניסה לרכבו. נתבעת זו מסתמכת על הודעת התובע ותשובתו לשאלון לפיהם הוא היה בסמוך לרכב אך טרם עשה פעולה שיש לראותה כפעולה של עליה לרכב או כניסה לתוכו, ולפיכך יש לראות את רכבו כ"חפץ" שנהדף אל התובע כתוצאה מפגיעת הרכב הפוגע ולחייב רק את נתבעת 2.

לעומתה טוענת נתבעת 2 כי מגרסת התובע כפי שפורטה בתשובות לשאלון עולה כי התובע היה במהלך הכניסה לרכבו, לאחר שילדיו כבר נכנסו אל הרכב והוא התקרב לרכב בעקבותיהם. לטעמה העובדה שטרם נוצר מגע בין התובע לבין הרכב בעת התאונה איננה מחייבת את המסקנה שתהליך הכניסה לרכב טרם החל.

מעבר לכך טוענת הנתבעת 2 כי יש לראות את רכב התובע כ"רכב מעורב" גם באם לא התחיל השימוש בו, שכן רכב התובע חנה במקום אסור לחניה (כפי שמעידות תמונות שצורפו על ידה) ויצר סיכון תעבורתי שהתממש בעקבות סטיית הרכב הפוגע ממסלולו.

כל אחד מהצדדים הביא פסיקה שונה התומכת בעמדתו, וכידוע, קו הגבול התוחם את רגע תחילת פעולת הלוואי המוגדרת כאחד מהשימושים בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, הינו נושא המעסיק רבות את הפסיקה ונדמה כי בתוך "ים" הפסיקה, יכול כל צד למצוא פסק דין התומך בעמדתו, כאשר כל מקרה, כמובן, נדון על פי הנסיבות הספציפיות שלו.

במקרה דנן השכילו הנתבעות, בין היתר לנוכח גובה הנזק, להסכים להסדר הדיוני שאינו מצריך הכרעה דיכוטומית בשאלה מתי בדיוק התחילה "כניסת" התובע לרכבו, ובאיזו מידת קרבה צריך התובע להיות לרכב על מנת שיקבע כי החל השימוש ברכבו. ממילא מצאתי כי יש טעם רב בטענת הנתבעת 2, כי גם באם לא הוחל השימוש ברכב התובע יש לראותו כ"רכב מעורב" בתאונה בשל החניה במקום אסור אשר על פני הדברים מתנאי הכביש הצר למדי יש לראות חניה כזו כיוצרת סיכון תעבורתי, שהוא בין היתר, צמצום יכולת התמרון של רכב שנסע בכביש ונהגו איבד שליטה עליו, כפי שהיו הנסיבות כאן. במקרה כזה יש לראות את שני הרכבים כרכבים מעורבים ולהחיל עליהם את הוראת סעיף 3(ב) לחוק הפלת"ד.

במכלול הנסיבות ולנוכח ההסדר הדיוני אני מוצאת שיש לחלוק את החבות בין הנתבעות כך שנתבעת 1 תישא ב-60% מהחבות ונתבעת 2 תישא ב-40%.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>