ת"א 6172-09-12 ברונזניק נ' וינדידש

1.התביעה היא תביעה בעילה של לשון הרע בין מתפללים באותו בית כנסת ועל רקע ניהול בית הכנסת ע"י הנתבע.

רקע :  

2. הנתבע, גבאי בבית כנסת שהופסקה גבאותו וניהול בית הכנסת על ידו עם הפסקת שכירות של מקלט בו פעל בית כנסת שהנתבע פעל להקמתו בזמנו (להלן – "בית הכנסת הראשון"). בתום השכירות הושכר המקלט לטובת בית כנסת אחר (להלן – "בית הכנסת השני") הפועל עד היום שהנתבע לא משמש בו כגבאי. התובע, התפלל בבית הכנסת שייסד הנתבע והוא מתפלל לעיתים בבית הכנסת החדש.

3.בעלי הדין גרים בבניינים סמוכים ומגורי הנתבע בבניין בו מצוי בית הכנסת. ההחלטה על הפסקת השכירות של המקלט התקבלה ע"י דיירי הבניין בו מתגורר הנתבע ואילו התובע שכאמור אינו דייר בבניין לא נטל חלק בקבלתה אך התפלל בשני בתי הכנסת שפעלו במקלט.

טענות הצדדים:

4. הנתבע מתגורר ברח' הרב רוז'ין 35 בשכונת הר נוף בירושלים (להלן-"הבניין") בו מצוי המקלט. לטענת התובע, הנתבע הסתכסך עם דיירי הבניין כשלוש וחצי לפני מועד הגשת התביעה והוחלט בבניין על הפסקת השכירות של המקלט לנתבע. כשנה לאחר שהופסקה השכירות הושכר המקלט ע"י דיירי הבניין לבית הכנסת החדש והתובע כאמור נהג להתפלל בשני בתי הכנסת. לדברי התובע, על רקע הפסקת השכירות של בית הכנסת הראשון לא חדל הנתבע מלעלוב בו ולהכפיש אותו בכינויי גנאי שונים שיש בהם משום לשון הרע. בכלל זה האמירות : "אתה שלד עצמות", "מושחת" "חלאת אדם", אכזרי, אכזרי כלפי הילדים שלך" ובנוסף, השמיע הנתבע קללות נגדו כל זאת שוב ושוב בהזדמנויות שונות, בפני אחרים.

5. התובע ביקש לתקן את תביעתו ותמך את בקשתו בתצהיר בגין הוצאת לשון הרע נגדו פעם נוספת במועד מאוחר להגשת כתב התביעה וכתב ההגנה ונעתרתי לבקשתו. בכתב התביעה המתוקן נטען כי ביום 02/09/13 אמר הנתבע באסיפת דיירים בבניין דברי גנאי והכפשות של התובע על היותו רשע ואכזר , שיש לו בנות המחללות שבת שהן אמרו שאביהן אכזר והרג אותם. בנוסף אמר הנתבע באוזני דיירים מהבניין כי בתו של התובע עובדת בתחנת דלק ומתעסקת עם ערבים.

6. התובע טוען כי האמירות כמובא לעיל נאמרו בפרהסיה ברחוב בשנת 2012 בעת שהוא יצא מבית כנסת אחר המצוי בשכונה וכן באסיפת דיירי הבניין בספטמבר 2013 (להלו-"האמירות"; "הפרסום"). האמירות המהוות לשון הרע חזרו ונשנו לטענתו בשבע הזדמנויות ונועדו לפגוע בו ובשמו הטוב. לפיכך ביקש לחייב את הנתבע בפיצוי הקבוע בחוק איסור לשון הרע ללא הוכחת נזק ולחילופין בפיצוי בגין הטרדתו משמאן הנתבע לחדול מהוצאת לשון הרע ומהטרדתו למרות התראה שנשלחה אליו (נספח א' לכתב התביעה).

7. הנתבע טען מנגד, כי התובע המתגורר בבניין סמוך לבניין בו מצוי המקלט התערב בסכסוך לא לו , בנוגע ליחסים בינו ובין שכניו לבניין. הוא עצמו השקיע ממון רב על חשבונו בבית הכנסת שבבעלותו (כהגדרתו לעיל "בית הכנסת הראשון") שפעל במשך כ-18 שנה אשר התובע נהג להתפלל בו מבלי שהשתתף בהוצאות בית הכנסת ובשעה שידע על הוצאותיו עבור בית הכנסת.

3 דיירים בבניין הביאו לטענתו להפסקת השכירות ונעלו בפניו את המקלט ומאוחר יותר השכירוהו לאחרים להפעלת בית הכנסת השני. התובע היה מעורב בסכסוך בינו ובין ועד הבית של הבניין וסופו כאמור דרש ממנו הדיירים להסתלק מבית הכנסת , השמיעו איומים כנגדו ואיימו גם להביא לפיטורי אשתו ממקום עבודתה. התובע הכעיס אותו בהתנהגותו ובפרט בכך שהתובע התפלל בשני בתי הכנסת, הראשון והשני ונהנה מהשקעותיו בבית הכנסת נגד רצונו ובסירובו לבקשתו לחדול מלהתפלל בבית הכנסת במקלט.

8.לדידו של הנתבע, אין באמירות משום לשון הרע ותוכנן אמת בהתחשב בהתעללות של התובע בו. קמה לו הזכות לומר לתובע את אשר בלבו עליו ואין באמירות משום קללה או דברי גנאי כי אם אמירות שכל אדם סביר היה אומרם בשעה שפוגעים בו ולאור השתתפות התובע בתפילות במקום גנוב, כדבריו. כל מבוקשו באמירותיו על התובע , להביא לכך שהוא לא יגיע לבניין ותכלית התביעה לסחוט ממנו כספים ועל מנת שיהיה בידי התובע להמשיך להשתמש בגזל ובגניבה (סעיפים 6 ו-7 לכתב ההגנה לכתב התביעה המקורי).