ת"א 61646-11-14 וינברגר נ' טאוסיג

בפני בקשה לסילוק התביעה אשר הגיש המשיב על הסף, בטענה למעשה בית דין.

ברקע הבקשה פסק דין בהליך קודם שהתנהל הין הצדדים ואשר הוכרע על דרך הפשרה, בפסק דין שניתן לפי סעיף 79א בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. במוקד החלטה זו המחלוקת באם פסק דין שניתן כך יוצר מעשה בית דין מסוג "השתק פלוגתא".

הרקע לבקשה

1. במסגרת תביעה זו עותר המשיב (התובע) לחיוב המבקש (הנתבע) בתשלום סך של 93,910 ₪ על רקע שירותים משפטיים שהעניק המבקש למשיב.

   בתמצית, לפי הנטען בכתב התביעה, המבקש הינו עורך דין אשר ייצג את המשיב בעניינים שונים ובהם גם בסכסוכים שנתגלעו בין המשיב לבין גרושתו של המשיב. במסגרת ייצוג זה, הגיש המבקש בשם המשיב ביום 22.7.02 תביעה לפיצויים בסך 626,500 ₪ נגד גרושתו של המשיב בטענת נגישה (להלן: "תביעת הנגישה הראשונה"); וכן הגיש המבקש בשם המשיב ביום 16.10.06 תביעה נוספת לפיצויים בסך 720,000 ₪ נגד גרושתו של המשיב בטענות שונות לרבות טענות לנגישה (להלן: "תביעת הנגישה השנייה").

   בדיון שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה ביום 21.9.08 הסכים המבקש למחיקת תביעת הנגישה הראשונה, אלא שהמשיב, לטענתו, כלל לא ידע זאת וממילא שלא הסכים לכך. בינתיים, הועבר לבית משפט השלום בתל אביב הדיון בתביעת הנגישה השנייה, אולם המבקש לא גילה למשיב ואף לא לבית המשפט כי תביעת הנגישה הראשונה נמחקה. המבקש יצר מצג לפיו איננו יודע מה עלה בגורל תביעת הנגישה הראשונה ואף הביע בפני המשיב את עמדתו שלפיה סכום התביעה מופרז.

   לאחר דיון שהתקיים ביום 9.6.10 בתביעת הנגישה השנייה, הודיע המשיב למבקש על שחרורו מייצוג ושכר את שירותיו של עו"ד אחר. או אז נערכה בדיקה והתברר שתביעת הנגישה הראשונה נמחקה.

   על רקע זה טוען המשיב כי המבקש התרשל והפר את האמון שניתן בו וכי יש לחייבו לפצות את המשיב בסכום האגרה ששולם בגין תביעת הנגישה הראשונה, להשיב לו את שכר הטרחה ששולם למבקש בגינה, וכן לפצותו על עגמת הנפש שנגרמה לו.

2. כארבע שנים טרם הגשת תביעה זו, באוקטובר 2010, הגיש המבקש תביעה נגד המשיב ובמסגרתה עתר לחיוב המשיב בתשלום שכר טרחת עו"ד סך של 99,687 ₪ (תיק מספר 8441-10-10; להלן: "תביעת השכ"ט"). תביעת השכ"ט התבססה על טענות לשירותים משפטיים שהעניק המבקש למשיב בתביעת הנגישה השנייה, בעסקה במקרקעין ובעניינים שונים נוספים.

   המשיב הגיש כנגד תביעת השכ"ט כתב הגנה ובו כפר בזכותו של המבקש לשכר טרחה כלשהו. בין היתר, במסגרת כתב ההגנה, טען המשיב כי המבקש התרשל במתן השירותים, כי הסכים למחיקת תביעת הנגישה הראשונה בלא ידיעת המשיב ובלא הסכמתו.

   במהלך הדיון בתביעת השכ"ט הגיעו הצדים להסכמה שלפיה ינתן פסק הדין בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט לפי סעיף 79א בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"). עוד הסכימו הצדדים שבפסק הדין יחויב המשיב לשלם למבקש סך שלא יפחת מ- 20,000 ₪ בצירוף מע"מ ולא יעלה על 60,000 ₪. בדיון שהתקיים ביום 1.2.12 סיכמו הצדדים את טיעוניהם ובו ביום ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים. בפסק הדין נקבע שעל המשיב לשלם למבקש סך של 40,000 ₪ כולל מע"מ.

   ויודגש, עובדות אלו בדבר בירור תביעת השכ"ט אינן במחלוקת, ומבוססות על כתב התביעה והנספחים המצורפים לבקשה לסילוק תביעה זו על הסף.

   טענות הצדדים

3. המבקש עותר לדחיית התביעה על הסף בטענה למעשה בית דין.

   לטענת המבקש, טען המשיב במסגרת תביעת השכ"ט בדיוק את אותן טענות שהוא טוען כעת בתביעה זו, ואלו נדונו והוכרעו במתן פסק הדין בתביעת השכ"ט. בכך, טוען המבקש, נוצרו מעשה בית דין ומניעות השוללים מהמשיב את הזכות להעלות טענותיו פעם נוספת.