ת"א 6149-08-13 מוחמד עבדאלקאדר ושות' בע"מ נ' עו"ד פיני יניב ואח'

1.מונחת לפני בקשה להורות על דחיית התביעה, כולה או חלקה, על הסף מחמת התיישנות ו/או ויתור.

2.עסקינן בתביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעים לסעד הצהרתי וכספי, אשר עניינה בבטוחה שהעמידה התובעת (אחת מיני רבות) להבטחת החזר אשראי שקיבלה מהנתבע 2 (להלן: "הבנק") בדמות שיעבוד זכויותיה בנכס מקרקעין, הידוע כחלקה 13 (חלק) בגוש 16578 בשכונת הורדים בנצרת (להלן: "המקרקעין") ואשר למימושו ולמימוש שעבודים על נכסים נוספים אחרים מונה הנתבע 1 בחודש ספטמבר 2006 ככונס נכסים במסגרת תיק הוצל"פ 26-07897-06-3 .

3.במסגרת הליכי ההוצל"פ נחתם בין הצדדים בחודש מרץ 2009 הסכם פשרה, בו נקבע, בין השאר, מנגנון לפירעון חובה של התובעת על דרך מכירת הנכסים המשועבדים לבנק, עליהם נמנים אף המקרקעין (ראה הגדרת "נכסים משועבדים" הכוללת את "קרקע שכונת הורדים" – המקרקעין) (להלן: "הסכם הפשרה").

4.לימים ובעקבות טענה להפרת הסכם הפשרה על ידי התובעת הודיעו הנתבעים על ביטולו (יוני 2011), הליכי המימוש בהוצל"פ חודשו ובמסגרתם התנגדה התובעת למימוש המקרקעין.

בסופו של יום פדתה התובעת את המקרקעין, כשלטענתה הנתבעים כלל לא היו זכאים לממשם.

5.מכאן העתירה לסעד הצהרתי כי השעבוד הרשום לטובת הבנק על המקרקעין "היה מבוטל והיה על הנתבעים למחקו, עוד בטרם" נפדו על ידי התובעת וכי "הנתבעים מנועים היו מלממש את" המקרקעין במסגרת הליכי ההוצל"פ למימוש השעבוד.

לצד סעדים אלה נתבע סעד כספי של השבת "מלוא סכום הפדיון ששילמה התובעת, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה".

6.למקרא כתב התביעה המתוקן עולה כי בבסיס התביעה מונחות שתי טענות - עילות.

האחת שהמקרקעין לא היו משועבדים לבנק במועד חתימת הסכם הפשרה או שהיה על הבנק לשחררם מהשעבוד עוד בשנת 2003 (ראה סעיף 6 ואילך לכתב התביעה המתוקן וכן סעיף 3.1 לתגובת התובעת לבקשה).

השנייה שהמקרקעין אכן היו משועבדים לבנק אך על האחרון היה לשחררם מהשעבוד משום שהתובעת קיימה בשנת 2009 את התנאים הקבועים בהסדר הפשרה להסרת השעבוד מהמקרקעין (ראה סעיף 17ה ואילך לכתב התביעה המתוקן וכן סעיפים 3.2 ו- 3.3. לתגובת המשיבה לבקשה).

לא למותר לציין כי המדובר בעילות המניחות טיעון סותר, אשר אינן יכולות לדור בכפיפה אחת.