ת"א 6148-12-16 ורקשטל ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'

המבקש, בנק לאומי לישראל בע"מ, הגיש בקשה לסילוק על הסף של התביעה הכספית שהגישה נגדו המשיבה ממספר טעמים: מחמת התיישנות; מחמת העדר היתר לפצל סעדים; מחמת שיהוי ניכר ונזק ראייתי למבקש; מחמת אשם תורם כדי מלוא הנזק הנטען; מחמת סכום התביעה ש"נקבע באופן שרירותי" (סעיף 98 לבקשה); מחמת שהתובענה "הוגשה בחוסר תום לב משווע תוך נסיון להתעשר שלא כדין" (סעיף 92 לבקשה).

בפתח הדברים והגם שנראה כי אין צורך להרחיב, ראיתי להזכיר כי בהתאם להלכה הנוהגת ומאחר שסעד של סילוק על הסף הוא "סעד מרחיק לכת מאד, שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני תובע המבקש לעבור את הסף, ולהשמיע את ראיותיו ולשטוח את טענותיו לפני השופט היושב לדין. לפיכך, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כזו, עליו לנהוג זהירות יתרה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים, בהם ברור לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו...דחיה על הסף תיעשה, רק כאשר בית המשפט משוכנע, שגם אם היה נשמע הדיון לגופו, אחד דינו – להדחות ..." (ע"א 335/78 שאלתיאל ואח' נ' שני ואח' (1981); ע"א 5643/05 צוקית כרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (4.6.07)).

ועוד אוסיף, שכבר נקבע כי כאשר "למצב העובדתי והמשפטי, כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי הדין, יש פנים לכאן ולכאן, וישנו סיכוי כלשהו, אפילו קלוש, שהתביעה תתקבל, אזי אין למחוק תביעה שכזו על הסף ..." (ע"א 335/78הנ"ל).

ומדברים אלה לענייננו.

אקדים מסקנתי ואומר כי החלטתי לדחות את הבקשה.

למסקנה זו הגעתי לא משום שהבקשה נעדרת בסיס או שאינה כוללת טענות רציניות אלא אך בשל השלב המקדמי בו מתבקשת הבקשה – שלב הסף, בטרם נפרשו בפני בית המשפט העובדות הנטענות והמחייבות בירור עובדתי.

די בעיון בנימוקי הבקשה כדי לראות שלא ניתן לקבוע א-פריורי ובטרם בירור עובדתי כי "בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו..." ((ע"א 335/78) ואפילו הן "כולן פרי דמיונו והמצאתו של גד מיופה הכוח בחשבון" (סעיף 21 לבקשה).

כך טענת ההתיישנות אותה יש לברר בירור עובדתי מאחר שטענת המשיבה היא כי המבקשת "ביצעה הסתרה ממושכת ומכוונת של דפי החשבון..." ובכך למעשה נעצר מניין תקופת ההתיישנות עד הרגע שבו ניתן היה לעיין בחשבונות, טענה עובדתית בעלת משמעות משפטית – ומכל מקום מחייבת בירור.

אומר כי הגם שנראה כי מדובר בעילת תביעה "ישנה" שיתכן בהחלט כי קם מחסום דיוני לדון בה, ואינני מביעה את דעתי בעניין טיב הטענה וממילא אין מקום בשלב זה להעריך את רצינותה, ואולם שלב מקדמי זה, בו ניתן להעתר לבקשת סילוק על הסף רק כשהיא מבוססת על טענות משפטיות עצמאיות שיש בהן כשלעצמן כוח להדוף את התביעה כבר עתה ללא בירור עובדתי, לא מתקיים בענייננו שכן כפי שכבר ציינתי מדובר בטענות המשלבות טיעון עובדתי ומשפטי, ומשכך מצריך הדבר בירור ולא ניתן לסלק על הסף את התביעה ללא בירור זה. לציין כי אף המבקש בתשובתו עת הוא מתייחס ל'מידת הרצינות' של טענות המשיבה מציין בעצמו כי לטענת המשיבה בעניין המועד בו נודע למשיבה על עילת התביעה "אין כל בסיס הן עובדתית והן משפטית" (סעיפים 28, 29 לתגובה), משמע אף לשיטתו יש לסוגייה פן עובדתי, וכך גם מתייחס המבקש במסגרת הבקשה לפעולות גד בחשבון התובעת ולמשמעותן, לסוגיית הידיעה על פעולות החשבון ועוד פרטים עובדתיים שרק לאחר שיתבררו ניתן יהיה להכריע בשאלת ההתיישנות.

דברים דומים אומר בעניין הטענות לשיהוי ונזק ראייתי כנטען, האשם התורם, העובדה כי כלל "לא נעלמו כספים" או כי "סכום התביעה נקבע באופן שרירותי ללא כל בסיס" – טענות שבמובהק מבוססות על עובדות ותשקלנה בסיום ההליך.

במסגרת הדיון אתייחס גם לשאלת מיצוי העילה בהעדר בקשה והיתר לפיצול סעדים ואראה להכריע בה לאחר שמיעת הראיות.

בטרם אסיים ראיתי לשוב ולהבהיר כי החלטתי שלא לסלק על הסף את התובענה נובע אך מכך שמדובר בשלב מקדמי בטרם הונחה התשתית העובדתית המצריכה בירור בטרם ניתן יהיה להגיע למסקנה.

יחד עם זאת אומר כי התרשמתי למקרא הבקשה והתגובות כי הטעמים שבגינם מבוקש לסלק את התובענה הם טעמים רציניים וכבדים ולא ניתן לבטלם, אך כאמור לא ניתן לדון בהם בשלב הסף בטרם בירורן, ובטרם הונחה התשתית העובדתית; ברור כי אינני קובעת מסמרות אשר לטענות הללו ולמשקלם, ורק לאחר שמיעת התיק אוכל להגיע למסקנה אשר לטענות הללו.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף.