ת"א 6147-11-10 הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים ואח' נ' ועד הנוצרים האורתודוקסי ואח'

1.בקשה להגשת ראיות נוספות שהגישו הנתבעים לאחר שהסתיימו הראיות ולאחר שהוגשו סיכומי טענות התובעים.

רקע

2.בין הצדדים נטושות מחלוקות ארוכות שנים לעניין זכויות במקרקעין המצויים בכפר סמיע והידועים כגוש 19205 חלקה 20 (להלן: החלקה). במסגרת מחלוקות אלו הוגשה תביעתו של יוסף נעמאן נאסר (להלן: יוסף), שעתר להצהיר כי הינו נציגה בכפר של הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית וכי הנתבעים שם מנועים מלהפריע לו לנהל את נכסי העדה ובין היתר את בניית הכנסייה על החלקה (תיק 832/95). הנתבעים מצדם הגישו תביעה שכנגד ובה עתרו למתן פסק דין הצהרתי לפיו חלקות שונות וביניהן החלקה הוקנו בנאמנות לבאי כוח העדה בכפר. כן עתרו לאסור על יוסף לפעול בנכסי העדה בכפר.

ביום 12.2.1996 ניתן פסק דינו של כב' השופט ביין, שדחה את תביעת יוסף וקיבל את תביעת הנתבעים. בפסק הדין המקורי לא נכללה חלקה 20 ברשימת החלקות לגביהן ניתן הצו. ימים ספורים לאחר מתן פסק הדין הוגשה על ידי הנתבעים בקשה לתיקון פסק הדין ולהוספת חלקה 20 לרשימת החלקות נשוא פסק הדין. ביום 1.3.1996 נוספה החלקה בתיקון פסק הדין.

3.על פסק הדין, לרבות החלטת התיקון, הוגשו ערעורים לבית המשפט העליון (ע"א 2369/96, 2377/96). הפטריארכיה ביקשה להצטרף לערעורים וטענה כי פסק הדין של השופט ביין אינו יכול לחייבה הואיל וכלל לא הייתה צד להליכים.

ההליכים בבית המשפט העליון התארכו במשך שנים רבות, בין היתר בשל ניסיונות הסדר. בסופו של יום נחתמו בין הנתבעים לבין נציגי הפטריארכיה שני הסכמים; האחד מיום 18.7.2003 (שיכונה: הסכם הפשרה), והשני מיום 10.12.2004 (שיכונה: הסכם המימוש). ביום 4.1.2005 הוגשו שני ההסכמים לאישורו של בית המשפט העליון.

4.יוסף התנגד לאישורם של ההסכמים ובין היתר טען כי מי שחתם על ההסכמים לא היה מוסמך לחייב את הפטריארכיה. בתחילה טענו באי כוחם של הפטריארכיה כי ההסכמים תקפים אולם לאחר מכן, עם חילופי הפטריארך (חילופים שגררו התדיינויות מרובות) שינתה הפטריארכיה עמדה והצטרפה לטענותיו של יוסף. מבלי לפרט את כל הטענות נציין כי יוסף והפטריארכיה טענו כי רק המוסד העליון של הפטריארכיה – "הסינוד הקדוש", מוסמך להתקשר בהסכמים בנוגע לנכסי הפטריארכיה ומאחר והסכמי הפשרה והמימוש לא אושרו בסינוד הקדוש, הם מחוסרי כל תוקף.

5.מחלוקת זו בעניין תוקפם של הסכם הפשרה והסכם המימוש הובאה לדיון בפני בית המשפט העליון. ביום 30.4.2009 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון, שהחליט כי בטרם ידון בערעורים שהוגשו על פסק דינו של השופט ד' ביין, יש להכריע בתוקפם של ההסכמים. לפיכך הורה כי הצדדים יוכלו לפנות לבית המשפט, בין במסגרת ת"א 5358/03 (מחוזי ירושלים) בו הוגשה תביעה על ידי יוסף ונמחקה, ובין במסגרת הליך אחר שינקטו הצדדים.

6.בהתאם לפסק דין זה הובאה המחלוקת לעניין תוקפם של הסכמי הפשרה והמימוש להכרעה בפניי בתיק זה. התביעה כללה עילות נוספות אולם על פי החלטתי מיום 18.4.2013 הוריתי כי תחילה אדון בתוקפם של ההסכמים.

7.בתיק זה נשמעו ראיות רבות. במסגרת הראיות הגישו התובעים חוות דעתה של ד"ר דפנה צמחוני (סומנה ת/2) ושל ד"ר יואניס קומידריס (סומנה ת/1). חוות דעת אלו התייחסו לסמכויות הפטריארך והסינוד הקדוש בפטריארכיה היוונית אורתודוכסית.