ת"א 61413-06-13 הפועלים בע"מ ח.צ. 5200001 נ' ניג'ם ואח'

זוהי בקשת רשות להתגונן שהגיש נתבע 3 (להלן: "הנתבע").

עסקינן, בתביעה כספית בסדר דין מקוצר, שהגיש התובע כנגד הנתבעים כמפורט להלן:

תביעה כנגד נתבע מס' 1 (להלן: "החייב") בגין חיוביו כלפי התובע בגין יתרות חוב בשתי הלוואות שנטל החייב מהתובע, האחת, הלוואה בסך של 122,000 ₪ מיום 7/10/11 (להלן: "הלוואה ראשונה"), השניה, הלוואה בסך של 35,000 מיום 1/1/13 (להלן: "הלוואה שניה") ויתרת חובה בחשבון העו"ש, בסכום כולל של 147,473 ₪.

תביעה כנגד נתבעים 2 ו- 3, בשל ערבותם להלוואה הראשונה אשר נותרה בה יתרה בלתי מסולקת בסך של 102,304 ₪.

ההלכה הנוהגת היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך יטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. ברם, אם במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע מופרכת הגנתו לכאורה או מתברר מפיו הוא, שהאמור בתצהיר אינו נכון, אזי מתבקשת המסקנה, כי ההגנה היא "הגנת בדים", ובית המשפט לא ייעתר לבקשה.

למען שלמות התמונה, בקשת רשות להתגונן שהגיש נתבע 2, התקבלה בטענה, שהתובע נהג בניגוד למתחייב מהוראת סעיף 26(א) לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות"), ולא הודיע לו, בתוך 90 ימים, מהיום שהיה על החייב לקיים את חיובו, על כך שהחייב לא מקיים את חיובו.

הנתבע מאשר את חתימתו על כתב הערבות בסך 122,000 ₪.

הנתבע טען כי התובע לא עמד בהוראת סעיף 26(א) לחוק הערבות:

"לא קיים החייב את חיובו, יודיע על כך הנושה לערב יחיד תוך 90 ימים מיום שהיה על החייב לקיים את החיוב; לא הודיע כאמור, יופטר הערב כדי הנזק שנגרם לו בשל כך."