ת"א 61365-01-13 קמזון קליין ואח' נ' סעדו ואח'

התובעים מכרו את דירתם ברח' אליהו קורן 18/7 ירושלים (להלן – "הדירה") לנתבע 1.

הדירה נמכרה תמורת הסכום של 1,600,000 ₪. הנתבע שילם עבור הדירה 84,000 ₪ ב – 12 שיקים של 7,000 ₪ כ"א. הנתבע היה אמור לבצע תשלום נוסף על סך 800,000 ₪ ביום 30.11.10 אך לא עשה כן.

בעקבות הפרת ההסכם הודיע ב"כ התובעים לנתבע שההסכם מבוטל. יש לציין כי בהסכם נקבע פיצוי מוסכם של 160,000 ₪ לחובת מי שיפר אותו אך לאחר מכן הסכימו הצדדים להוריד את הפיצוי ל – 76,000 ₪. הנתבע לא פינה את הדירה והצדדים חתמו על הסכם חדש, ביום 24.1.11. בהסכם זה הסכימו הצדדים כי התובעים, שהדירה היתה רשומה עדיין על שמם, יחתמו לנתבע על טפסים דרושים לצורך קבלת משכנתא על ידו בסך 1,100,000 ₪ שתועבר לתובעים. התובעים התכוונו לכסות בחלק מסכום זה את המשכנתא שהיתה להם על הדירה בסך של כ – 600,000 ₪. הצדדים הסכימו גם שהנתבע ירכוש את הריהוט שבדירה תמורת סך של 25,000 ₪.

בהתחשב בסכום שכבר שולם (84,000 ₪ כאמור לעיל) ובסכום המשכנתא שהועברה לתובעים נותר לתשלום סך של 416,000 ₪ וכן סך של 25,000 ₪ עבור הריהוט ובסה"כ 441,000 ₪ אותם הנתבע לא שילם לתובעים.

יש לציין כי קודם למכירת הדירה לנתבע התגורר הנתבע בדירה בשכירות ושילם 3,000 ₪ לחודש דמי שכירות. הצדדים הסכימו כי עד שהנתבע ישלם את היתרה עבור הדירה הוא יחשב כשוכר בדירה וימשיך לשלם 3,000 ₪ לחודש. התובעים טוענים כי סכום זה הינו בנוסף לתשלום עבור הדירה.

התובעים הודיעו לנתבע על ביטול ההסכם עקב הפרתו על ידי הנתבע.

בהסכם גירושין שנערך מאוחר יותר בין התובעים, בינם לבין עצמם, הועברו כל הזכויות הדירה לתובעת, התביעה הוגשה איפוא על ידי 2 התובעים כאשר התובע 2 תובע פורמלי, כמי שחתום על ההסכמים עם הנתבע, והתובעת 1 כבעלת הזכויות הבלעדית בדירה.

תביעת התובעים כנגד הנתבע כוללת איפוא את הסעדים הבאים:

1. מתן פס"ד הצהרתי שההסכם מיום 24.1.11 בוטל על ידם כדין.

2. חיוב הנתבע בסכום של 166,000 ₪ הנובעים מהפיצויים המוסכמים בסך 76,000 ₪ ומדמי שכירות בסך 90,000 ₪ עבור כל התקופה בה שהה הנתבע בדירה מבלי שהשלים את תמורתה.

3. חיוב הנתבע בכל הסכומים האחרים הנובעים מתקופות אחזקתו בדירה (ארנונה, מים, חשמל וכו').