ת"א 61341-03-17 ברעד חברה לעבודות עפר פיתוח וכבישים בע"מ נ' רשות שדות התעופה

לפני "בקשה דחופה לפסק דין חלקי לתשלום סכום העכבון ולתשלום סך כסף שהוכר בחשבון סופי" בסך כולל של כ- 8 מיליון ₪, שהוגשה בטרם שהוגש כתב הגנה, במסגרת תובענה שהגישה התובעת כנגד הנתבעת לתשלום סך העולה על 35 מיליון ₪ וכן למתן צו עשה וסעד הצהרתי.

לאחר עיון בטענות הצדדים, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה והיא נדחית בזאת.

כאמור בבקשה, הבקשה על שני ראשיה, מבוססת על חשבון סופי שאושר ע"י הנתבעת (ראו למשל הפתיח לבקשה). התובעת רואה בו משום הודאה בזכות המצמיחה את זכותה לסעד המבוקש ומפנה למספר פסקי דין שבהם ניתנו פסקי דין חלקיים על פי חשבון סופי מאושר. לפי הטענה, בין היתר, יש ללמוד מחשבון זה כי אין לנתבעת טענות ביחס לקיזוז פיצוי מוסכם בגין איחור בביצוע העבודות. עוד נטען, כי הנתבעת מסרבת לשלם את הכספים לפי החשבון הסופי שאושר רק מהטעם שהתובעת איננה מסכימה למחול על זכויותיה ולחתום על כתב העדר תביעות. התובעת טוענת עוד, כי אם לא ישולם לה סכום זה והיא תיאלץ לחכות שנים לסיום ההליך, ייגרם לה נזק חמור והיא תיכנס למחנק כספי ולבור כלכלי.

הנתבעת מתנגדת לבקשה. הנתבעת טוענת, בין היתר, כי החשבון הסופי המאושר נעשה במסגרת מו"מ בין הצדדים בניסיון לגבש חשבון סופי מוסכם, מו"מ שבמסגרתו ויתר כל אחד מהצדדים על טענות שונות. משעה שהתובעת בעצמה לא רואה עצמה קשורה להסכמה והחליטה לתבוע סכומים גבוהים הרבה יותר מן החשבון המאושר שהנתבעת סברה שאמור להיות מוסכם, הרי שגם הנתבעת לא כבולה בו בכל הקשור לפיצוי המוסכם. הנתבעת רשאית לקזז פיצוי מוסכם בגין איחור במסירת העבודות לרבות מסירת מקטעים בעבודות. הפיצוי בגין האיחור היומי הוא 112,117 ש"ח ליום בעוד שלתובעת עיכובים העולים על שנה ונגרם נזק שהפיצוי המוסכם בגינו מגיע לכדי עשרות מיליוני ₪ (ניתנו מס' דוגמאות ספציפיות בס' 39 לתשובה). הנתבעת טענה עוד, כי מדובר בהמלצה של מנהל הפרויקט במסגרת ההסכמות שלא לחייב בפיצוי מוסכם ולא בהחלטה של בעל הסמכות.

לפי תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בית המשפט ליתן פסק דין חלקי "כל אימת שנראה לבית המשפט כי אין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לעניין התביעה או הסעד" שבגינו מבוקש פסק הדין החלקי.

בע"א 171/88 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות נ' ברמן, פ"ד מד(2) 346 נפסק, כי "הכוונה היא, שאם יתברר במהלך הדיון, כי מקצת המשפט הגיע לשלב כזה שאין צידוק להשהות לגביו את מתן פסק הדין עד אשר יהא בידי השופט לפסוק במחלוקת כולה, יוציא השופט פסק דין חלקי, והמשך הדיון יצטמצם בשאר העניינים השנויים במחלוקת. אכן, בדרך כלל הסמכות לפי תקנה 191 מיושמת במצבים שבהם הנתבע מודה בחלקים מכתב התביעה כך שלא קיימת עוד מחלוקת לגביהם ... יחד עם זאת, לדעתי, אין מניעה כי יינתן פסק דין חלקי גם בעניין השנוי במחלוקת בין הצדדים, ובלבד שנתקיימו תנאי תקנה 191 הנ"ל".

בע"א 3199/05 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל נ' פרידברג (ניתן ביום 26/1/06) נפסק כי: "תקנה 191 מסמיכה את בית המשפט ליתן פסק דין חלקי כאשר חלק מן העניין שהובא בפניו בשל לכך. כך, בראש ובראשונה, כאשר הנתבע אינו כופר בחלק מן התביעה ... אולם התקנה אינה מצומצמת אך למקרים מעין אלה. גם כאשר הנתבע מכחיש חלק מהעובדות או הטענות הנטענות על ידי התובע, מוסמך בית המשפט ליתן פסק-דין חלקי אם מצא שאותם עניינים נתבררו די הצורך ואין מקום לסבור שמסקנותיו עשויות עוד להשתנות".

מעיון בכתבי הטענות של הצדדים בבקשה למתן פסק דין חלקי לא שוכנעתי כי לכל הפחות לעת הזו, התקיימו תנאי התקנה כך שניתן לומר כי העניינים הדרושים להכרעה בבקשה התבררו די הצורך כנדרש במידה הדרושה במשפט האזרחי וכי אין בהמשך הדיון לשנות בשאלת זכאות התובעת לפסק הדין החלקי המבוקש.