לוי חיים נ' חליבה ואח'

ביום 28.5.2018 הגיש התובע תובענה כנגד הנתבעים בה עתר לחיוב הנתבעים בסכום של 2,488,766 ₪ בטענה, כי הנתבעים חבים לו בגין הלוואה שנטלו ממנו ולא הוחזרה.

ביום 6.6.2018 הוגשה בקשה זו למתן לפטור מאגרה או לדחיית תשלומה, עד לאחר מתן פסק הדין כנגד הנתבעים. הבקשה הועברה לתשובת הנתבעים והיועץ המשפטי לממשלה.

ביני וביני, הוגשה ביום 22.6.2018 בקשה למתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, לפיה ב"כ התובע תמונה לכונסת נכסים לשם מכירת דירה, אשר שימשה למעשה – לטענת התובע עוד בכתב תביעתו – כמעין בטוחה מעצם החזקתה לפירעון ההלוואה שניטלה על ידי הנתבעים, לשם כיסוי חובות הנובעים מתהליך זה וסילוקו של החוב הנטען בכתב התביעה (להלן: "ההסדר").

בהחלטתי מיום 25.6.2018 ציינתי, כי טרם ניתנה החלטה בבקשה לפטור מאגרה, ולפני שתינתן כזו, או לפני תשלומה של האגרה, לא יאושר ההסדר, לא יינתן לו תוקף של פסק דין, ולא ימונה כונס נכסים על ידי בית המשפט. עוד באותו היום הוגשה בקשה נוספת, על פיה – מבוקש להורות כי האגרה תשולם מהתמורה שתתקבל ממכירת הדירה וביצוע ההסדר. ביום 26.6.2018 שבתי וציינתי בהחלטתי, כי לא ניתן להיזקק לסעד לפני תשלומה של אגרה, או מתן החלטה בבקשת הפטור (תהיה תוצאתה אשר תהיה), וכי לא ניתן לתת פסק דין מותנה, אשר התנאי לו הוא תשלום אגרה בשלב מאוחר יותר ולאחר ביצוע ההסדר.

ביום 23.7.2018 הוגשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה לבקשת הפטור מאגרה. בתמצית, עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא, כי אין להעניק את הפטור המבוקש שכן לא הוכחה העדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום אגרה.

ביום 31.7.2018 הוגשה בקשה מוסכמת לתיקון כתב התביעה, כך שמכתב התביעה יימחק הסעד הכספי לו עתר התובע, ובמקומו יבוא סעד הצהרתי לפיו בית המשפט יתבקש לאשר את מימוש הדירה על מנת לסלק את החוב הנטען על ידי התובע. בהחלטתי מיום 1.8.2018 שבתי והורתי לתובע להשיב לעמדת היועץ המשפטי לממשלה (בהמשך להחלטתי מיום 25.7.18) שכן ראשית יש להכריע בבקשת הפטור, לפני כל בקשה אחרת של התובע.

בתשובת התובע לעמדת היועץ המשפטי לממשלה נכתב, בתמצית, כי המשיב אינו בעל אמצעים המאפשרים מימונה של האגרה, וכי אימוץ עמדת היועץ משמעה מתן אפשרות גישה להליכים משפטיים אך ורק לבעלי ממון.

בהחלטתי מיום 15.8.2018 הוריתי לתובע להבהיר מה בדיוק הסעד שיתבקש בכתב התביעה המתוקן, ככל שבקשתו זו תאושר, והאם – נוכח האמור בבקשת התיקון – לא מדובר על סעד הצהרתי בדבר הבעלות בנכס. כן התבקשה הבהרה האם סעד זה הוא בסמכותו של בית משפט זה ולא בית המשפט המחוזי.

היום, 16.8.2018, הוגשה עמדת התובע לעניין זה בצירוף טיוטת כתב תביעה מתוקן. עיון בטיוטה מלמד, כי בית המשפט יתבקש לתת תוקף של פסק דין להסדר, ובין היתר יתבקש למנות כונסת נכסים, היא ב"כ התובע, על מנת שזו תפעל למכירת הדירה, כיסוי החובות בגין פעולה זו וסילוק החוב הנטען בכתב התביעה המקורי.