ת"א 61207-11-15 פייבל נ' דסקלו ואח'

לפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יוציא תחת ידו צו הצהרתי על פיו הסכם המכר למכירת הזכויות אשר נחתם ביום 20.11.2007 בין המנוח וילי פייבל ז"ל (להלן: "המנוח") לבין הנתבע 1 ואשר מתייחס לדירה ברחוב הנרקיס 24/21 בראשון לציון הידועה כגוש 5036 חלקה 17 תת חלקה 53 (להלן: "הדירה"), בטל מעיקרו, ואין לו שום תוקף משפטי ו/או אחר, וכי אין לנתבע זכות בדירה.

כפועל יוצא, התבקש גם סעד הצהרתי על פיו אין לנתבע 2 כל זכות בדירה וכי כל הסכם שנערך בין הנתבעים לבין עצמם ביחס לדירה נטול כל תוקף משפטי או אחר, עת זכות החכירה נתונה לעזבונו של המנוח.

בגוף התביעה הועלו על ידי התובעת טענות קשות כנגד הנתבע 1 אשר התקשר עם המנוח בהסכם לרכישת הדירה שעה שהמנוח כבר לא היה כשיר אלא סבל מדימנציה, וגרם לו לחתום באופן פסול על הסכם למכירת זכויותיו בדירה.

הוסיפה התובעת וטענה כי הינה נכדתו היחידה של המנוח, והמחזיקה הבלעדית בדירה וזאת משנת 2012 (עת שנפטרה סבתה – אשת המנוח).

לשיטתה היא תובעת מכוח החזקה הבלעדית שלה בנכס, בשל היותה נכדתו היחידה של המנוח והיורשת העתידית הבלעדית של עזבונו, כמו גם נוכח היותה נציגת עזבונו של המנוח כאמור בתקנות 11-12 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").

הנתבע 2 הגיש בקשה למחיקת התביעה על הסף מקום בו לשיטתו לא מתקיימת בין הצדדים יריבות משפטית כלשהי ואין לתובעת מעמד משפטי ביחס לדירה או למנוח.

עוד טען הנתבע 2 כי התביעה מופרכת מייסודה וממילא אין לדון בה מקום בו התיישנה.

הנתבע 2 ביקש להפנות את שימת הלב לעובדה כי התובעת עצמה ציינה במסגרת כתב התביעה כי היורש היחיד של המנוח הינו בנו מר מאיר פייבל (אביה של התובעת).

האב, כיורש בלעדי לא הגיש את התביעה ומשכך לתובעת אין כל מעמד בתביעה זו.

למעלה מכך, אביה של התובעת שהינו כאמור היורש הבלעדי, התקשר בהסכמי שכירות עם הנתבע 2 מאז שנת 2009 ואילך, ובמסגרתם אישר למעשה האב כי הוא מודע לזכויות הנתבע 2 באותה דירה, תוך שהוא משלם החל מאותה עת את דמי השכירות. משכך, מנוע האב, וממילא גם התובעת כמי שמתגוררת בדירה, מכוח השכרתה על ידי הנתבע 2 לאביה, מלהתכחש לזכויותיו בנכס.

הבקשה הועברה לתגובת התובעת אשר שבה וחזרה על טענותיה כפי שהועלו במסגרת כתב התביעה. עוד טענה התובעת כי נוכח פסיקתו של כב' בית המשפט העליון אין להורות על סילוק תביעתה זו על הסף, עת שלא מתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות סילוק מעין זה.