ת"א 6117-10-08 זיאד נ' זיאד ואח'

לפניי בקשת הנתבעים לעיכוב ההליך וזאת עד להכרעה בהליך אחר המתנהל בין הצדדים במסגרת ת.א. 37322-04-14 בבית משפט זה.

בקשה נוספת המונחת לפניי, היא בקשת התובע להקדים ולשמוע את עדותו וזאת מחמת מצבו הבריאותי.

בכתב התביעה מושא תיק זה עותר התובע למתן צו שיחייב את הנתבעים לפנות חמישה מחסנים בנצרת בהם עושים הם שימוש. יצויין, כבר בשלב זה, כי המחסנים בנויים על קרקע המצויה בבעלות משותפת של התובעים, הנתבעים וקרובי משפחה נוספים אשר אינם חלק מהליך זה. לטענת התובע, בין בעלי החלקה קיים הסכם לחלוקת השימוש במקרקעין ומאז שנת 1989 שילמו הנתבעים דמי שכירות לתובע, בין היתר באמצעות אחיו או גיסו, אך חדלו לשלם מראשית שנת 2008.

כתב התביעה נסמך, בין היתר, על הסכם חלוקה אשר אינו חתום על ידי כל בעלי המקרקעין ונטען כי אינו חתום על ידי הנתבעים.

בתיק זה הוגשו כבר תצהירי הצדדים והתיק אמור היה להיקבע לשמיעה, אך הצדדים פנו למגשר אשר הוסכם ביניהם וקיימו הליך גישור במשך תקופה. בסופו של יום, מאחר שהמגשר לא פתר בהצעתו את מכלול המחלוקות, גם אלו החורגות מגדרו של תיק זה, לא הצליחו הצדדים להגיע לפשרה ביניהם. בין לבין נפתח הליך נוסף, המתנהל בין צדדים אלו, אך בו שותפים גם כל יתר בעלי הזכויות בחלקה, הוא הליך פירוק שיתוף במקרקעין. ההליך נפתח בבית משפט זה על ידי התובע בחודש אפריל 2014 (להלן: "תיק פירוק השיתוף").

טענות הצדדים

לטענת הנתבעים, תביעת התובע מבוססת על טענה לבעלות בחנויות ועל הסכם שכירות הנלמד מן הנסיבות. במצב דברים זה, על בית המשפט, קודם שיקבע האם יש לפנות את הנתבעים, לקבוע בשאלת הבעלות על החנויות וזו השאלה המונחת לפתחו של בית המשפט בתיק פירוק השיתוף. יוצא כי המדובר בשאלות זהות, הגם שברי כי בית המשפט הדן בפירוק השיתוף, יידרש, מטבע הדברים, לשאלה זו ביתר העמקה ופירוט. הנתבעים טענו כי המצב המתואר עלול להביא להחלטות סותרות. לפיכך, עתרו הנתבעים לעיכוב הליך זה עד להכרעה בתיק פירוק השיתוף.

התובע טען כי תביעתו מבוססת על סיום יחסי השכירות בין הצדדים. לטענתו, בנה על חשבונו את המושכר, לאחר שניתנה לכך הסכמת אביו ולאור הסכם חלוקת שימוש שנעשה בין האב לבנים. לדבריו, כל יתר הבנים בנו ועושים שימוש במבנים בהתאם לאותה הסכמה, זולת הנתבעים כאן.

לטענת התובע, אין מקום לעיכוב ההליך שכן תביעה זו הוגשה עוד בשנת 2008, הוגשו בה תצהירים והיא אף היתה קבועה לשמיעת ראיות. מועד שמיעת הראיות בוטל לאחר שהצדדים פנו לגישור, אך למרבה הצער, הליך הגישור התארך ובסופו, סירבו הנתבעים להצעת המגשר. התובע טען כי לא ניתן לעכב את ההליך הראשון אשר הוגש, אלא רק את ההליך השני, אך גם לגוף העניין, לטענתו, בית המשפט בתיק זה אינו נדרש להכרעה כוללת, אלא אך ורק להכרעה בשאלת החזקה במושכר, זאת להבדיל מבית המשפט הדן בפירוק השיתוף אשר יידרש לדון במכלול השאלות העולות לצורך פירוק השיתוף במקרקעין. לדברי התובע, בית המשפט בהליך הנדון כאן יידרש להכריע בשאלת החזקה בחנות ובכך יהיה דווקא כדי לקדם את הליך פירוק השיתוף במקרקעין, שכן יהיה בכך הכרעה מחייבת לגבי עניין זה. התובע טען לחוסר תום לב מצד הנתבעים אשר האריכו בזמן הגישור ובסופו של יום, סירבו לפשרה במסגרת הגישור, עוד טענה ב"כ התובע כי מצבו הרפואי של התובע הולך ומתדרדר ועיכוב ההליך יגרום לפגיעה קשה בו, ועוד, הנתבעים יושבים במושכר מאז שנת 2008 ואינם משלמים דבר.

התובע טען כי מבנה החנויות הוקם על ידו, בכספו ובהתאם לתוכניות אשר הוגשו על ידו.