ת"א 6115-01-14

1.תובענה להצהיר שהתובעת ויורשי בעלה המנוח יהודה יהודאי הינם בעלים של הדירה ברח' המעלות 5 חולון הידועה כגוש 6019 חלקה 378 תת חלקה 23 [להלן: "הדירה בחולון"], ושחוזה השכירות הבלתי מוגנת מ-24.4.80,שנחתם בעניין הדירה בין התובעת ובעלה המנוח [להלן :"בני הזוג"] לבין הנתבעת [להלן :" חלמיש"] -בטל.

הדירה בחולון נרכשה ע"י חלמיש מפריד שמואל ומירה תמורת 2,200,000 ל"י [ראו נספח ט' לתצהיר בלנגה מרדכי].

הדירה בחולון רשומה מ-15.4.80 ואילך במרשם המקרקעין בפנקס בתים משותפים בבעלותה של חלמיש [ראו נספח ח' לתצהיר בלנגה מרדכי ].

2.התובעת טענה בסעיף 10[ד] לסיכומיה, שהדירה בחולון נרכשה ע"י חלמיש עבורה ועבור בעלה המנוח בתמורה לכך שהם הסכימו לפנות את ביתם הקודם ברח' טוביה הרופא 16 יפו [להלן : " הבית ביפו "]. עוד טענה התובעת שהיא ובעלה המנוח לא הבינו על מה חתמו בחותמם על חוזה השכירות הבלתי מוגנת מ-24.4.80 בעניין הדירה בחולון.

3.מחומר הראיות שהובא בפני ביהמ"ש הוכח שחב' חלמיש טענה בהליכים משפטיים שבני הזוג הינם בגדר פולשים לעניין הבית ביפו. כנגד הפינוי מהבית ביפו שולם לבני הזוג פיצוי בסך 1,050,000 ל"י. הדירה בחולון נרכשה ע"י חלמיש לצורך העמדתה בשכירות בלתי מוגנת לטובת בני הזוג וילדיהם, על מנת ליתן להם פתרון מגורים בשל היותם חסרי דיור ובמצוקה כלכלית. זכויות הבעלות בדירה בחולון היו ונותרו ממועד רכישתה בבעלות חלמיש, כרשום במרשם המקרקעין, ולתובעת וליורשי בעלה המנוח אין זכויות בעלות בדירה בחולון.

הטעמים לקביעה זו הינם כדלקמן :

ראשית, עדותו של בלנגה מרדכי מחלמיש מהימנה על בית המשפט ונתמכת בראיות סיוע רבות. מר בלנגה העיד בחקירתו: "ש. ממתי אתה עובד בחלמיש? ת. בערך 35 שנה ... משנת 79' " [ עמ' 19 שורות 16-19]; " אני רואה את כתב ידי, אני זה שהחתמתי אותם [את בני הזוג- י.ג.] על חוזה השכירות [חוזה השכירות הבלתי מוגנת מ-24.4.80 בעניין הדירה בחולון– י.ג.]" [עמ' 21 שורות 19-20]; " אני בין הותיקים שבחברה ועסקתי גם במחלקת הפינויים " [ עמ' 25 שורה 5]; " הם [בני הזוג וילדיהם – י.ג.] לא התאימו לדירה בשיכון הציבורי לדירות שהחברה בנתה... בודקים דירה שנמצאת בשלבי מכירה על מנת שחלמיש תרכוש אותה שהם יגורו בתנאי שכירות. הציעו להם דירה ראשונה בשדרות ירושלים ביפו והם לא רצו ... הביעו הסכמה על הדירה הספציפית [הדירה בחולון – י.ג.] " [ עמ' 30 שורה 25 עד עמ' 31 שורה 2]; " אני חתום על זה ואני כותב לו [ לבעלה המנוח של התובעת – י.ג.] שהוא קיבל את הדירה בתנאי שכירות " [ עמ' 31 שורה 32]; " הם חתמו על הסכם פינוי [מהבית ביפו – י.ג.] והם צריכים לקבל ... דמי פינוי של 1,050,000, כאשר מדמי הפינוי האלה 700,000 שקל [ צ"ל לירות – י.ג.] יהיו כפקדון לדירה שהם יחתמו עליו בחוזה השכירות" [ עמ' 34 שורות 20-23]; " 700,000 לירות הופקד בבנק הבינלאומי כפקדון לדירה שהוא [ שבני הזוג – י.ג.] קיבלו בתנאי שכירות ברח' המעלות 5 בחולון. יתר הסכום ... ניתנו למשפחה כשיק במעמד הפינוי, לצורכי ההעברה , זה ההובלה, והוצאות אישיות לקנות ריהוט ... הם קיבלו פיצוי של 1,050,000 לירות " [עמ' 23 שורה 30 עד עמ' 24 שורה 2].  

עפ"י עדות בלנגה מרדכי מחלמיש, באפריל 80' הדירה בחולון ניתנה ע"י חלמיש לבני הזוג בשכירות בלתי מוגנת, חלמיש רכשה את הדירה בחולון והיתה ונותרה הבעלים של הדירה כרשום במרשם המקרקעין. עבור הפינוי של בני הזוג מהבית ביפו שולם פיצוי בסך 1,050,000 ל"י, והדירה בחולון לא הועברה לבעלות בני הזוג בתמורה לפינוי.

שנית, התובעת הציגה חוזה שב-7.5.68 רכשה את הזכויות בבית ביפו מבוחבוט יוסף, שטען שהיה דייר בדמי מפתח [נספח 1 לתצהיר התובעת].