ו' נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ

בפניי בקשה להבאת ראיות לסתור לפי ס' 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן - "חוק הפיצויים").

על פי כתב התביעה, ביום 12.9.2012, עת סיימה המשיבה עבודתה, עמדה להכנס לרכבה שבחניון. בעוד דלת רכבה חסומה בחלקה על ידי רכב חונה אחר, היא פתחה את דלתה והחלה להכנס לרכבה, כששמעה רעש וחשה כאב עז בברכה השמאלית. היא פונתה לבית החולים "תל השומר", שם אובחן כי היא סובלת מחבלה סיבובית בברך וברגל. לטענתה, היא סובלת מכאבים וממגבלה בתנועות קרסול וברך שמאל ומתקשה בעמידה ובהליכה.

התאונה הוכרה על ידי הביטוח הלאומי. כך, הוועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי (להלן - "הוועדה מדרג ראשון") קבעה ביום 3.6.2013 כי נכותה בגין התאונה עומדת על 20% מיום 19.11.2012 ועד ליום 31.12.2012 ולא קבעה כל נכות צמיתה. הועדה הרפואית לעררים של המל"ל קבעה ביום 9.7.2013 כי למשיבה נכות צמיתה בשיעור 10% החל מיום 1.1.2013, בנוסף לנכות הזמנית שנקבעה (להלן – "ועדת העררים").

המבקשת, מצידה, הכחישה את קרות האירוע.

מכאן הבקשה. המבקשת משיגה על קביעת ועדת העררים. לטענתה, למשיבה עבר רפואי עשיר שלא עמד בפני ועדה זו, שכן היא כלל לא התייחסה אליו. לדבריה, נפל פגם בהתנהלות המשיבה, עת הסתירה מידע רפואי מעיני הועדה הרפואית ולא הציגה את מלוא עברה הרפואי. כך, כאשר נשאלה בטופס התביעה לקבלת גמלת נכות, באם סבלה בעבר ממגבלות או כאבים דומים לאלו שציינה כי סובלת מהן בגין תאונה זו, ענתה בשלילה. זאת, בעוד שבפועל, עובר לתאונה, מלמד התיעוד הרפואי כי סבלה מכאבים בברך שמאל.

המשיבה מצידה, סברה כי היא גילתה את דבר מצבה הרפואי לוועדה בפניה עמדה, וסיפקה את כל המסמכים הרפואיים הרלבנטיים לתאונה. לטענתה, כלל החומר הרפואי שעמד בפני הועדה מדרג ראשון, עמד גם בפני ועדת העררים, לרבות עברה הרפואי והדבר גם צויין בפרוטוקול ועדת העררים. מכל מקום, בניגוד לטענת המבקשת, היא הבהירה – ולפיכך ציינה זאת בטופס התביעה – כי לא סבלה בעבר, עובר לתאונה, ממגבלות או כאבים הדומים לכאבים ולמגבלות מהן היא סובלת בעקבות התאונה.

לצד זאת, טענה כי המבקשת מנועה מלטעון טענה לעניין הנכות, שכן היה בידיה לטעון טענה זו במכתב הדחייה מטעמה, אולם משלא עשתה כן, הרי שהיא מנועה מלטעון אותן כעת.