י. שומרוני - חב' להשקעות ובניה בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון

רקע

1. התובעת שהינה חברה קבלנית זכתה במכרז לביצוע עבודות שיפוצים במבנה של משרד השיכון. ההיקף הכספי הכולל של העבודות עמד על סך 11,514,171.25 ₪ לא כולל מע"מ. ביום 11.8.08 נחתם חוזה בין התובעת לנתבעת. צו התחלת עבודות ניתן ביום 18.8.08 והתובעת היתה אמורה לסיים את מכלול העבודות בתוך 24 חודשים. העבודה היתה אמורה להתבצע בשני שלבים. שלב א' שכלל את אגפים א', ב' והמרתף של המבנה ושלב ב' שכלל את אגפים ג' ו-ד' של המבנה. לאחר שהשלימה התובעת את שלב א' הוחלט על הפסקת עבודתה והיא לא ביצע את שלב ב' של הפרוייקט. שלב ב' בוצע בסופו של יום על ידי קבלן אחר בעקבות מכרז שהוציאה הנתבעת.

כתבי הטענות

2. בכתב התביעה נטען כי התכנון הלקוי מצד הנתבעת, השנויים התכנוניים, השנויים בהנחיות לביצוע וחוסר התאמה בין התכנון למצב בפועל גרם להוצאות מרובות והאריך את משך העבודה. נטען כי הכמויות שפורטו במכרז היו תלושות מהמציאות. בנוסף נדרשה התובעת לבצע עבודות נוספות וחריגות שלא היו במכרז. לטענת התובעת הנתבעת הוציאה חשבון סופי באופן חד-צדדי ועוד בטרם הסתיימו עבודות התובעת וזאת תוך התעלמות מעבודות נוספות, שנויים וכמויות נוספות שלא נכללו בכתב הכמויות.

התובעת עותרת להפרש תשלום המגיע לה בגין החשבון הסופי, תשלום בגין עדכוני מחיר להם היא זכאית לטענתה בשל שנויי כמויות על פי החוזה, תשלום בגין חריגים שלא היו חלק מהחוזה, תשלום עבור ריצוף שרכשה ואפסנה עבור השלב השני שלא בוצע, פיצוי על הוצאות בטלה ועל התארכות תקופת הביצוע, פצוי עבור ערבויות וביטוחים שלא הושבו או הושבו באיחור, ריבית על חשבון חלקי 10 (האחרון) ששולם באיחור וריבית על תשלומים שטרם שולמו. בסך הכל עותרת התובעת לפצוי בסך 7,754,289 ₪.

3. בכתב ההגנה נטען כי הנתבעת סילקה את התובעת מהאתר לאחר שימוע ומאחר שהעבודות מההתחלה בוצעו שלא כהלכה בכל הנוגע לקצב, איכות ובטיחות ובעניין זה נשלחו התראות רבות. החלק הראשון של העבודות אמור היה להסתיים לאחר 8 חודשים אך הסתיים הרבה אחרי, שונו כמויות אך לא בחריגה מהחוזה ולפיכך ההוראה המקנה זכות לפצוי בשל שנויי כמויות אינה חלה. נטען כי המדינה ערכה חשבון סופי לאחר שהתובעת סירבה לשתף פעולה בענין, כי התובעת קיבלה את מלוא התמורה המגיעה לה וכי העיכובים היו באשמתה בלבד. עוד נטען כי התובעת לא ביצעה כל עבודות חריגות נוספות.

בכתב ההגנה גם נטען כי לפי ההסכם עומדת למדינה הזכות לפצוי עבור כל יום איחור בהשלמת העבודות ובנוסף היא זכאית לפצוי בשל כך שנדרשה עקב התנהלות התובעת להמשיך ולשכור מבנה חילופי. בגין האיחור בהשלמת העבודות נטען כי המדינה זכאית לפיצוי בסך 2,804,163 ₪ ובגין ההוצאות בשל הצורך להמשיך ולשכור מבנה חילופי היא זכאית לפיצוי בסך 5 מליון₪. בגין הסכומים האמורים טוענת המדינה לקיזוז.

4. בכתב תביעה שכנגד שהוגש על ידי המדינה נטען כי היא זכאית לפצוי בגין הסכומים בגינם טענה לקיזוז.

בכתב ההגנה לתביעה שכנגד נטען כי התביעה הוגשה רק כמשקל נגד לתביעה וכל הפיגורים נבעו מהתנהלות המדינה.

התצהירים

5. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של יוסף שומרוני מנכ"ל התובעת, של מרינה זלוטניק, חשבת כמויות בתובעת ושל עודד רחמים מנהל העבודה בפרוייקט. במסגרת התביעה שכנגד הוגשו על ידם תצהירים משלימים וכן הוגש תצהירו של אלי שומרוני סמנכ"ל התובעת.

6. מטעם הנתבעת והתובעת שכנגד הוגשו תצהיריהם של מלי שרביט ששימשה בעת הרלוונטית כראש תחום בכיר פיקוח תקציבי במשרד הבנוי והשיכון והיתה חברת ועדת המכרזים שליוותה את ההתקשרות עם התובעת. עוד הוגשו תצהיריהם של דימיטרי אלשנסקי ששימש כמפקח הפרוייקט, של חיים גביש ששימש כמרכז הפרוייקט, של מיכאל כהן ששימש בעת הרלוונטית כמנהל אגף רכש ולוגיסטיקה במשרד הבנוי והשיכון ושל שלמה שגיא המשמש כמנהל מחוז ירושלים והדרום במינהל הדיור הממשלתי במשרד האוצר.

כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם.

דיון

התביעה