ח' נ' רשת מרפאות ביקור רופא בע"מ

התובע, יליד 1949, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו, לטענתו, בעקבות טיפול רפואי לקוי אצל הנתבעת ביום 26.6.10.

הדיון בתובענה קבוע ליום 14.7.16 לשם מתן הצעת פשרה, אולם שני הצדדים ביקשו במשותף לקבל את הצעת הפשרה בכתב.

לנוכח מחלוקת מהותית בין מומחי הצדדים, מינה בית המשפט מומחה מטעמו, פרופ' אליעזר קפלינסקי, מומחה בתחום הקרדיולוגי. המומחה בדק את התובע, בחן את התיעוד הרפואי ואת טענות מומחי הצדדים וקבע ממצאים. המומחה קבע כי נראה שהיתה רשלנות באבחון הסכנה בביקור הראשון. בסיכומו של דבר, התובע סובל מנכות צמיתה בתחום הקרדיולוגי צמיתה בשיעור של 25% בהתאם לפריט 9 (1) (ג) (2) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956. המומחה קבע כי לדעתו יש קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הגדלת הנכות, כאשר לו היה התובע מטופל נכון, היתה נכותו עומדת על 10% בלבד, כך ש- 15% מן הנכות נובעים מהליקויים הנטענים בטיפול. המומחה קבע כי כל הטיפולים להם יזקק התובע כלולים בסל הבריאות. תוחלת החיים של התובע היא עד לגיל 72 ובאופטימיות זהירה אפילו עד לגיל 74 או יותר.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: התובע נסמך על קביעת מומחה בית המשפט לגבי הליקויים בטיפול ; התובע טען כי אם היה מאובחן בזמן היו 40% להצלת שריר הלב ; התובע טען כי מאז האירוע איבד את כל חיותו ; התובע טען עקב האירוע פרש מעבודה ביולי 2011 ואלמלא האירוע היה עובד עד גיל 70 ; הנתבעת טענה כי בהתאם למומחה בית המשפט, גם ללא כל רשלנות היתה נגרמת נכות בשיעור של 10% כתוצאה מההתקף, והתוספת של הטיפול הרשלני אינה עולה על 15% ; הנתבעת טענה כי עוד לפני האירוע סבל התובע משורה ארוכה של חוליים ומגבלות: ייתר לחץ דם, טרשת עורקים, סוכרת ועוד, בשיעור של 78% גם ללא הנכות הזניחה יחסית של האירוע הנוכחי ; הנתבעת טענה כי התובע תיאר בפני המומחה הליכה של 4-5 ק"מ שמשמעה שאין כל מגבלה פיסית ; הנתבעת טענה, כי עוד לפני האירוע וללא קשר אליו, התייצב התובע בפני הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, וביקש אישור להפסקת עבודתו עקב מצבו הבריאותי ; הוצאות ועזרה יש להביא בחשבון רק בגין הנכות הקרדיולוגית, ורק בגין החלק ממנה שנגרם כתוצאה מאיכות הטיפול ; הנתבעת טענה כי לפי הפסיקה הנוהגת, אין מקום לקבוע לשכיר הפסדי שכר לעתיד מעבר לגיל 67.

באשר לניכוי תקבולי המוסד לביטוח לאומי, בדיון הודיע ב"כ התובע כי אחוזי הנכות שנקבעו לתובע הם כדלקמן: 65% בגין סוכרת ; 30% בגין אירוע מוחי קודם ; 10% בגין לחץ דם ; 25% בגין סעיף קרדיולוגי. בהתאם לכך, הודיעה הנתבעת לאחר הדיון, בהודעה מיום 25.5.16, כי הצדדים מסכימים שהחלק היחסי של תקבולי המל"ל אשר קשור לאירוע עומד על כ- 62,000 ₪ שיש לנכות מהפיצוי המוצע, כאמור בתחשיב הנתבעת.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 60,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעבר, לרבות הפרשות סוציאליות ועד לגיל 67 – 110,000 ₪.

• בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד (רק באשר לנכות שנגרמה בגין הרשלנות הנטענת) – 60,000 ₪.