ת"א 60849-12-15 א.ב.י.ש. מחסני מזון בע"מ ואח' נ' הארגז תעשיות בע"מ ואח'

רקעבהמשך לישיבה שהתקיימה ביום 9.2.2017, להלן החלטתי בבקשת הנתבע וצד ג', מר דוד פרץ (להלן: "הנתבע") להורות על מחיקת התביעה כנגדו תוך חיוב התובעת והנתבעת בהוצאות ישיבת יום 9.2.2017.

התובעת מפעילה חנויות לממכר מזון, ביניהן סופר מרקט בא.ת. שלומי ששמו "מחסני מזון שלומי" (להלן: "הסופר מרקט").

באוגוסט 2014 הזמינה התובעת מהנתבעת מספר 1, הארגז תעשיות בע"מ (להלן: "הנתבעת"), מקפיא מסוג "אמבטיה" תוצרת חברת "הארגז" מדגם גליל EWG. כן הזמינה התובעת מהנתבע יחידה חיצונית הכוללת מדחס ומערכת עיבוי.

זמן קצר לאחר התקנת מערכת הקירור בסופר מרקט החלו להתגלות תקלות, אשר התבטאו, בין השאר, בהפשרת מוצרי המזון. התובעת פנתה לתובעת, אולם האחרונה טענה כי התקלה היא במערכת החיצונית, אשר סופקה והותקנה כאמור על ידי הנתבע. הנתבע, לעומת זאת, טען כי התקלה היא במערכת הפנימית (המקפיא), שסופק על-ידי הנתבעת.

בדלית ברירה הגישה התובעת תביעה כנגד שני הנתבעים. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד הנתבע.

בישיבת יום 17.7.2016 הסכימו הצדדים לפנות להליך גישור.

ביום 5.10.2016 הגישו התובעת והנתבעת הסדר פשרה (חלקי), המתייחס ליחסים ביניהן.

בהתאם להסכם, ייערך "ניסוי", במסגרתו תסיר הנתבעת את היחידה החיצונית שהתקין הנתבע ותתקין מערכת חיצונית חליפית ומתאימה. תוך 21 יום מגמר התקנת והפעלת המערכת החליפית, יבחנו הצדדים להסדר את התפקוד הכולל של מערכת הקירור. ככל שיסתבר כי גם לאחר התקנת המערכת החלופית לא נפתרה התקלה, תפרק הנתבעת את המערכת החלופית ותתקין מחדש את המערכת שפורקה. במקרה זה הוסכם בין הצדדים הנתבעת תודה באחריותה לתקלה והצדדים ינהלו ביניהם הליך גישור מזורז לשם קביעת גובה הפיצוי המגיע לתובעת. מנגד, ככל שתגיע התובעת למסקנה כי התקנת המערכת החלופית הביאה לפתרון התקלה, תודיע התובעת לבית המשפט כי אינה רואה את הנתבעת כמי שנושאת באחריות כלשהי לתקלה, התביעה כנגד הנתבעת תימחק והתובעת תהא רשאית להמשיך בהליכים משפטיים כנגד הנתבע.

ביום 11.10.2016 ניתן להסדר תוקף של החלטה.

בבקשה מיום 10.10.2016 הודיע הנתבע לבית המשפט כי הליך הגישור לא צלח וביקש לקבוע את התיק להמשך דיון. בהחלטה מיום 11.10.2016 נקבע התיק לקדם משפט ביום 12.12.2016.

ביום 18.10.2016 הודיע הנתבע לבית המשפט כי התובעת והנתבעת לא פנו אליו בטרם הגשת הסדר הפשרה וכי לא ידע על ההסדר עד להגשתו לבית המשפט.

ביום 12.12.2016 התקיימה ישיבה, בסופה הורה בית המשפט לתובעת ולנתבעת למסור הודעה ביחס למימוש הסדר הפשרה עד יום 1.1.2017. כן הורה בית המשפט לנתבע להודיע, תוך 15 יום לאחר מתן הודעת התובעת והנתבעת, האם ניתן לסיים את התיק בהסכמה בינו לבין התובעת או שיש להמשיך בהליכים בפני בית המשפט.

כן הוחלט כי ככל שלא תהיינה הסכמות בין הצדדים, יינתן צו להגשת תצהירים וחוות דעת.

ביום 5.1.2017 הגישו התובעת והנתבעת בקשה למתן ארכה בת 15 יום להגשת הודעות בהתאם להסכם הפשרה. בו ביום ניתנה ארכה כמבוקש.

ביום 16.1.2017 הגיש הנתבע בקשה להארכת המועד להגשת הודעה מטעמו עד חלוף 15 יום לאחר המצאת הודעת התובעת והנתבעת, כלומר עד יום 9.2.2017. בו ביום ניתנה ארכה כמבוקש.

ביום 18.1.2017 הודיעה התובעת לבית המשפט כי ביום 3.1.2017 הודיעה לנתבעת, בהתאם לסעיף 6 להסדר הפשרה, כי התקלה לא תוקנה וה"ניסוי" כשל, דבר המהווה הודאה מלאה של הנתבעת באחריותה לתקלה. עוד הודיעה התובעת כי הנתבעת מתנערת מחיוביה על פי ההסכם, אשר על כן, הודיעה התובעת, על הנתבעת להשיב את היחידה החיצונית שהסירה, ויש להמשיך את ההליך המשפטי כנגד שני הנתבעים. כן ביקשה התובעת כי בית המשפט ימנה מומחה מטעמו אשר יחווה דעתו ביחס לתקלה.

בתגובתה לבקשה טענה הנתבעת כי הניסוי צלח, החלפת היחידה החיצונית הביאה לפתרון מלא של התקלה, ולפיכך, על פי תנאי ההסדר אין לראות בה כמי שנושאת באחריות לתקלה. אשר על כן, טענה הנתבעת, יש להורות על מחיקת התביעה כנגדה ועל התובעת להשיב לה את שווי ועלות התקנת המערכת החלופית (בהתאם לתנאי ההסדר). לטענת הנתבעת התקנת המערכת החלופית בוצעה ביום 22.11.2016. מועד סיום הניסוי, כקבוע בהסדר הפשרה, הינו, אם כן, 13.12.2016. ואולם, רק ביום 2.1.2017 טענה התובעת לראשונה על הופעת קרח במקפיא. עוד טענה הנתבעת כי במהלך התקופה שבין 13.12.2016 לבין 2.1.2017 ניסתה לקבל את אישור התובעת לכך כי המערכת החלופית פתרה את התקלה, כקבוע בהסדר, אלא שהתובעת התחמקה ממתן אישור כאמור.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי טכנאי מטעמה אשר בדק את מערכת הקירור לאחר הודעת התובעת מיום 2.1.2017 מצא כי אכן נוצרה הצטברות קרח באחד משני המקפיאים, אך זאת כתוצאה משריפת גוף חימום – תקלה שאינה קשורה כלל לתקלה שתוקנה. הנתבעת טענה כי לאחר החלפת גוף החימום שבה מערכת הקירור לתפקד ללא תקלה.