ת"א 60848-10-15 טבעוניה שלי בע"מ ואח' נ' מועצה מקומית פרדס חנה - כרכור

1.תחילתו של הליך זה בבקשה למתן סעד זמני, שהוגשה טרם הגשת תביעה, במסגרתה ביקשו התובעות להורות לנתבעת לחבר מפעל השוכן במבנה שבבעלותן למערכת הביוב הסניטרי, וזאת לאחר שהנתבעת ניתקה את המפעל ממערכת הביוב.

2.ביום 3.11.15 התקיים דיון בבקשה למתן סעד זמני, בו מסרו דברים מנהל התובעות, מר יעקב לוי, ומהנדס הנתבעת מר אריה רפפורט. בתום הדיון הועלתה הצעה אשר בסופו של יום הצדדים הסכימו לה, ובעקבותיה ניתנה החלטה ביום 10.11.15, בה הוריתי לנתבעת לדאוג לסילוק שפכים סניטריים של המבנה בו נוהל המפעל האמור, וזאת עד לתום ההליך.

3.בהמשך הגישו התובעות כתב תביעה, בו עתרו למתן צו עשה אשר יורה לנתבעת להשיב את המצב לקדמותו, בכך שהמפעל יחובר מחדש למערכת הביוב, כפי שהיה בעבר. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת, נטען שהבעיות התחילו לאחר שהתובעות החליטו להזרים למערכת הביוב שפכים תעשייתיים, דבר שאילץ את הנתבעת לנתק את המפעל ממערכת הביוב.

4.במסגרת תצהירי עדות ראשית שהוגשו על ידי הצדדים בשלב מאוחר יותר, ציין מר רפפורט, שמסר תצהיר מטעם הנתבעת, כי המפעל חובר מחדש למערכת הביוב, וכי המצב הושב לקדמותו.

5.בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 26.5.16 הודיע ב"כ התובעות כי הואיל והמצב הושב לקדמותו, מוצה הסעד מושא התביעה, וכל שנותר להכריע בו הוא שאלת הוצאות המשפט. יש לציין כי באותה ישיבה נעתרתי לבקשת התובעות, ואפשרתי לתובעות פיצול סעדים.

6.התובעות טוענות שיש לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט, הואיל והנתבעת התנהלה באופן לא סביר, וניתקה את המפעל ממערכת הביוב, ללא הודעה מוקדמת, באופן שאילץ את התובעות להגיש את התובענה, לנהל הליך של סעד זמני, וכן לנהל את ההליך עצמו עד שהגיע לסיומו. לדבריהן, העובדה שהנתבעת החליטה, מייד לאחר מתן הסעד הזמני, לחבר את המפעל מחדש למערכת הביוב, מלמדת על כך שלא היתה מניעה מלעשות כן בשלב מוקדם הרבה יותר.

7.הנתבעת טענה כי אין מקום לחייבה בהוצאות, הואיל והתביעה הוגשה בחוסר תום לב, שכן התובעות גרמו במו ידיהן למצב שנוצר, וזאת על ידי הזרמת שפכים תעשייתיים למערכת הביוב, באופן שלא הותיר לנתבעת ברירה אלא לנתק את המפעל ממערכת הביוב. צוין כי לכל היותר שני הצדדים תרמו למצב שהצריך את הגשת התביעה, וכי אין מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות. עוד הובהר כי המפעל חובר למערכת הביוב מיד לאחר מתן הסעד הזמני, וכי הדבר נעשה לאחר שהתובעות התחייבו שלא להזרים שפכים תעשייתיים למערכת הביוב.

8.מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם הזרימו התובעות שפכים תעשייתיים ממערכת הביוב, והאם הדבר הצמיח לנתבעת זכות לנתק את המפעל ממערכת הביוב, דומני שניתן היה לחסוך את הגשת התובענה, לו היתה הנתבעת בוחנת דרכים אחרות על מנת לוודא את אי הזרמת שפכים תעשייתיים למערכת הביוב, בטרם ניתקה את המפעל ממערכת הביוב , למשל ע"י קבלת התחייבות מתאימה מצד התובעות בעניין זה, כפי שקרה, לשיטת הנתבעת, לאחר הדיון בסעד הזמני. בנסיבות אלה יש ממש בטענת התובעות בעניין זכותן להוצאות.

מאידך, יש לזקוף לזכות הנתבעת את העובדה שהיא ניהלה את ההליך בצורה עניינית, מבלי לגרום להתמשכות יתר שלו. בנסיבות אלה, אפסוק לטובת התובעות הוצאות, אם כי בשיעור שיקח בחשבון את העובדה שההליך הגיע לסיומו בזמן קצר יחסית, לאחר שהנתבעת פעלה לחבר מחדש את המבנה למערכת הביוב.