גורן נ' וקנין ואח'

בפניי בקשה לאיחוד הדיונים (בתיקים כמפורט בכותרת החלטתי זו) שהוגשה ביום 6.3.2017 ע"י המבקש רפאל טל (הנתבע 2 בת"א 60709-12-12) (להלן: "המבקש" ו- "התביעה הראשונה" בהתאמה). לטענת המבקש יש לאחד את הדיונים בתיק אזרחי 60709-12-12 שהוגש כנגדו וכנגד בני וקנין (הנתבע 1 בתיק הראשון) ע"י התובע (אלון יוסף גורן) (להלן: "התובע") יחד עם תיק אזרחי 66651-03-15 (להלן: "בני" ו-"התביעה השנייה") שהוגש ע"י התובע כנגד רון ואורלי הרבט (להלן: "רון" ו- "אורלי" בהתאמה). המבקש טוען בתמצית כי מדובר באותה מערכת עובדות ובאותן טענות שמעלה התובע וכי איחוד הדיון בשני התיקים יתרום ליעילות הדיון וימנע הכרעות סותרות.

ביום 6/3/17 ניתנה החלטתי במסגרתה התבקשו תגובות הצדדים וכן הבהירה את נוהל הטיפול בבקשות איחוד. יש לציין כי כיום כאשר מוגשת בקשה לאיחוד, הטיפול בתובענה השנייה בזמן מנותבת לאותו מותב שדן בתביעה הראשונה בזמן (בהעדר מניעות), כך שבכל מקרה, גם ללא איחוד בין התיק, מטופלים שני התיקים על ידי אותו מותב.

ביום 12.3.2017 הגיש התובע תגובתו (בשני התיקים) במסגרתה הביע את התנגדותו למבוקש, בין היתר, מאחר והמדובר בשלבים דיוניים שונים, כאשר התביעה הראשונה נפתחה בשנת 2012 ומצויה בשלב ההוכחות ואילו התביעה השנייה הוגשה בשנת 2015 ומצויה בתחילת דרכה. כן טען התובע שהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, כשנתיים לאחר שהתביעה השנייה נפתחה, וכחודש לפני דיון ההוכחות בתביעה הראשונה. התובע מציין כי מטרת הבקשה והעיתוי בו הוגשה מלמדת על הרצון לדחות את הקץ, גם בניהול התביעה הראשונה. עוד מציין התובע כי בעבר הגיש בקשה במסגרת התביעה הראשונה (בקשה מס' 21) בה ביקש לצרף את רון לתביעה הראשונה (עוד בשלב קדם המשפט), אך אז בני התנגד לבקשה. בנוסף ולחלופין טען התובע כי אין מקום להורות על האיחוד בשל הבדלים ונקודות שוני בין התביעות בנושאים שונים, וביניהם זהות הנתבעים, סכום תביעה, סעדים נוספים בתביעה השנייה. משכך סבור התובע כי יש לדחות את הבקשה.

בתגובה אשר הוגשה מטעם רון ואורלי סבורים הם כי יש לאחד את התיקים וטוענים בסעיף 8 לתגובתם כי "אילו היה נוטל רשות מכב' ביהמ"ש של חדלות פירעון, לפי סעיף 20 (א) לפקודת הפש"ר, לצירוף המשיבים לתביעה, עוד בשנת 2012, לא היה נוצר כל עיכוב בזמנים". גם בני בתגובתו מסכים לבקשה לאחד את התיקים ומבהיר כי רון הוא "צד דרוש" בתיק אף לשיטת התובע עצמו עליה עמד גם במסגרת בקשה מס' 21 בתיק. בנוסף מבהיר בני בסעיף 5 לתגובתו כי "איננו מעוניין שיתנהל הליך מקביל בו עלולות להתקבל החלטות שישפיעו עליו מבלי שיהיה בידו להתייחס אליהן". עוד הבהיר בני בתגובתו כי במסגרת תגובתו לבקשה מס' 21 ציין הוא כי ככל שבית משפט יתיר את צירוף, אזי מבקש הוא הוצאות וזוהי דרישה לגיטימית.

בתשובה לתגובת התובע בלבד (מאחר ויתר המשיבים מסכימים) חוזר המבקש על המתואר בבקשתו וכן טוען בסעיף 10 כי "ברצון המשיב 1, מטעם טקטי גרידא כזה או אחר שלו, לבצע הפרדה מלאכותית בין שני התיקים הנדונים, בעוד הוא עצמו היה שותפם העסקי של המבקש ושל עו"ד הרבט, שותפות עסקית אשר הינה עתה נשוא שתי התובענות אשר איחודן מתבקש, כך שבנסיבות העניין יש מקום לדון במחלוקת שבין השותפים בפני אותו המותב, כאשר ממילא ובכל מקרה מדובר באותם בעלי דין, באותם מערכת עובדות ונסיבות ובאותה תשתית עובדתית" .

לאחר שעיינתי בבקשה; בתגובות המשיבים ובתשובה (ואיני מתייחסת לתגובה הנוספת שהוגשה על ידי התובע מבלי שניתנה לו רשות לכך); בבקשה מס' 21 ובכתבי הטענות, סבורה אני כי דין הבקשה להידחות. אמנם לא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר באותה מסכת עובדתית; כמו כן מדובר ברובן באותן טענות משפטיות; מן הסתם מדובר באותם עדים שידרשו להעיד בשני ההליכים. אזכיר כי התובע עצמו בקש לצרף את רון לתביעה הראשונה ואין אלא להפנות לנימוקיו שם, היפים לכאורה גם לענייננו.