ת"א 60675-01-14 שירזי ואח' נ' אסוקה אירועים בע"מ ואח'

בקשה לעיכוב הליכים עקב קיומה של תניית בוררות.

1. בין התובעים לבין הנתבעים נכרתו שלושה הסכמי הלוואה, הנוגעים להפעלת אולם האירועים "שמש אדומה". במסגרת ההסכמים הללו נקבעה תניית בוררות. כך למשל, בהסכם מיום 26.12.2013 נקבע כי:

   "בכל מחלוקת או סכסוך שיתגלה בין הצדדים בקשר להסכם זה מתחייבים הצדדים לבוררות מוסכמת חתומה מראש לקבלת פסק דין לרו"ח של העסק המקובל על הצדדים רו"ח רפי דותן ובהיעדרו יפנו לנשיא לשכת רואי החשבון שימנה רואה חשבון כבורר מוסכם ורואים בחתימת הצדדים כחתימה על הסכם בוררות בהתאם לחוק"

   הוראה דומה קיימת גם בהסכמים מיום 13.1.2014 ו – 19.1.2014 (שהינו למעשה הסכם המחליף את ההסכם הראשון).

2. התובעים הגישו תביעה זו כנגד הנתבעים, ע"ס של 2,000,000 ₪. התובעים טוענים הלוו לנתבעים סכום של 1,550,000 ₪ (ובנוסף מסרו המחאות בסך של 1,650,000 ₪ וחתמו על כערבים על המחאות בסך של 3,000,000 ₪ נוספים) וכבטוחה קיבלו אופציה ל - 1/3 מזכויות התובעים באולם האירועים.

   התובעים טוענים כי הנתבעים הפרו את התחייבותם, ועוד קודם לחתימת ההסכם השלישי העבירו את הזכויות באולם האירועים לצד ג', חרף ההסכמה. ובמסגרתה טענו בין היתר כי הנתבעים הוליכו אותם שולל.

   לפיכך הסכמים אלו – כך לשיטתם – נגועים בהטעיה ובטלים, ולפיכך הם זכאים להשבת הסך של 1,550,000 ששילמו לנתבעים במסגרת ההסכמים, וכן לפיצוי המסוכם הקבוע בהם, בסך של 620,000 ₪ (סעיפים 35 ו – 36 לכתב התביעה).

3. הנתבעים עתרו לעיכוב ההליכים מחמת קיומה של תניית בוררות.

   התובעים התנגדו לכך.

   לטענתם מתקיים הטעם המיוחד הקבוע בסעיף 5(ג) לחוק הבוררות, וטעם זה הינו העובדה שרומו על ידי הנתבעים.

   לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין טענת הנתבעים להידחות.

4. הפסיקה קבעה במפורש כי האפשרות לעכב הליכים מחמת טענת מירמה עומדת רק לנתבע אשר מואשם במירמה. הרציונל שעומד מאחורי טעם זה הינו זכותו של הנתבע לטהר את שמו בפומבי. ואולם מקום שהנתבע המואשם במירמה אינו עומד על זכותו זו הרי שהכלל הוא כי יש לכבד את רצונם של הצדדים וללברר את התובענה במסגרת בוררות, כפי שהסכימו (ע"א 550/75 מורלי נ' בגון פ"ד ל (2) 309, אוטולנגי "בוררות דין ונוהל", כרך א' עמ' 297 ובמיוחד ראה הדוגמה בסעיף ג' לעמוד זה).