ת"א 60624-03-14 עזריה נ' ביטוח זהב בע"מ

נוכח העובדה שמדובר בתיק שאיננו מורכב, מצאתי לנכון לתת הצעת פשרה בכתב, במקום הדיון הקבוע ליום 29.3.15.

התובעת, ילידת 1966, הגישה תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לה בתאונת דרכים ביום 12.5.2013, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

דר' תום הלל, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובעת וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לה. מחוות הדעת עולה כי מדובר בתאונה מסוג "צליפת שוט". התובעת סבלה מכאב ומגבלות בצווארה ומכאבי ראש. ממצאי הדמייה מלמדים על שינויים ניווניים שאינם קשורים לתאונה. בעברה תאונה נוספת מאותו סוג עם כאבים דומים. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לפריט 37 (5) (א) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956, אולם רק מחציתה בשיעור של 5% ניתן לייחס לתאונה הנדונה, והמחצית האחרת יוחסה למצב קודם. עוד נקבעה תקופת אי כושר של 26 ימים ונכות זמנית בשיעור של 30% לתקופה של שלושה חודשים לאחר מכן.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בנכות בשיעור של 5% שאיננה גבוהה, מה גם שהתובעת סבלה עוד קודם לכן מנכות בצווארה ; מדובר בתקופת אי כושר של קרוב לחודש ונכות זמנית לתקופה נוספת של שלושה חודשים ; הנתבעת טענה כי התובעת שבה לאותה עבודה באותו היקף לאחר תקופת אי הכושר ולא צרפה תלושי שכר עדכניים ; התובעת טענה לנכות תפקודית בשיעור דומה לנכות הרפואית, ואילו הנתבעת טענה כי בהעדר פגיעה של ממש בהשתכרותה של התובעת, יש לפסוק רק פיצוי גלובאלי.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 10,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעבר – 7,500 ₪.

• בגין אפשרות להפסדי שכר לעתיד, לרבות הפרשות לעבר ולעתיד – 33,000 ₪ (בערך כמחצית חישוב אקטוארי בתוספת הפרשות סוציאליות לפי צו ההרחבה).

• בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 7,800 ₪.