לוי ואח' נ' ברון

לפניי תביעה על סך 312,418 ש"ח בגין כספים שנאלצו התובעים לשלם לרשות מקרקעי ישראל ("רמ"י") לצורך הארכת החכירה של המקרקעין אותם רכשו מהנתבעת ומבעלה המנוח. לטענת התובעים, חיובם בדמי חכירה עומד בניגוד למצג שניתן להם על ידי המוכרים, לפיו חידוש החכירה לא יהיה כרוך בתשלום כלשהו.

רקע

1.הנתבעת ובעלה המנוח, מר ישראל ברון ז"ל ("מר ברון"), היו בעלי זכויות החכירה במגרש ובבית מגורים הבנוי עליו ברחוב ארז 1 בסביון ("הבית"). בין הנתבעת ומר ברון ("המוכרים") לבין התובעים נוהל משא ומתן למכירת הבית לתובעים. מר ברון, שהיה עורך דין, ניהל את המשא ומתן מטעם המוכרים, ואילו התובעים נעזרו בעו"ד הולדשטיין, המייצג אותם גם בהליך זה. עם זאת, לטענת התובע 1 ("התובע"), שהוא משפטן בהשכלתו הגם שאינו עובד כעורך דין, הוא היה מעורב במשא ומתן באופן אישי.

2.ביום 10.1.2008 שלח מר ברון לבא כוח התובעים טיוטה של הסכם מכר (נספח 2 לתצהיר התובעים), אשר לא התייחסה לתקופת החכירה או לדמי החכירה. לטענת התובע, מנסח הטאבו של הבית עלה שתקופת החכירה מסתיימת בשנת 2022, ולפיכך פנה בא כוחו למר ברון, בעל פה, על מנת לברר את השאלה מהי תקופת החכירה והאם שולמו דמי חכירה מהוונים. לטענתו, נעשתה גם פנייה בעל פה בעניין זה לרמ"י על מנת לברר האם הארכת החכירה תהיה כרוכה בתשלום, אולם לא התקבלה תשובה ברורה. בהקשר זה יצוין, כי לפי נהלי רמ"י לא ניתן להאריך את החכירה פחות משבע שנים לפני תום תקופת החכירה, כך שלא הייתה אפשרות להאריך באותו מועד את החכירה.

3.במענה לפנייה מטעם התובעים, שלח מר ברון ביום 14.1.2008 לבא כוח התובעים מכתב בו נאמר כך (נספח 3 לתצהיר התובעים):

"אני ממציא לך בזה את המסמכים להלן:

1. חוזה חכירה מיום 20.8.93 וראה המסומן בתנאים הכלליים המצ"ב – סעיף 8 ב' וכן סעיף 21 לפיו תקופת החכירה מוארכת ב-49 שנים, דהיינו 1.4.2071 ללא כל תשלום.

2. שטר תיקון תנאי חכירה לפיו החלקה סומנה כמספר רישומי 56 והחלק בחלקה של הנכס שלנו הוא 1,144 מ"ר.

3. אישור על דמי חכירה המהוונים ששולמו ב-16.10.92 בסך 53,142 ש"ח.

4. יפוי כוח לעיין ברשויות הרישוי לעניין הערות האזהרה הרשומות בלשכת רישום המקרקעין.

   אשמח לעמוד לרשותך בכל נושא נוסף".

   אין מחלוקת שלמכתב צורפו המסמכים הנזכרים בו, לרבות חוזה החכירה ואישור תשלום דמי החכירה.

   4.הצדדים המשיכו להחליף ביניהם טיוטות של חוזה המכר. ביום 16.1.2008 שלח בא כוח התובעים למר ברון טיוטה הכוללת תיקונים להסכם, בה נרשם בסעיף 1.1 כי המוכרים מצהירים שהם מחזיקים בזכויות החכירה עד יום 31.3.2071 כמפורט באישור זכויות מטעם המנהל (נספח 5.א לתצהיר התובעים). תיקון זה לא היה מקובל על מר ברון. ביום 17.1.2008 שלח בא כוח התובעים למר ברון בדואר אלקטרוני טיוטה מעודכנת תוך שציין כי היא "בהמשך לשיחתנו", בה נרשם בסעיף 1.1 כי המוכרים מצהירים שהם בעלי זכויות החכירה המהוונות במגרש עליו בנוי הבית, וזאת בהתאם להסכם חכירה עם מנהל מקרקעי ישראל לתקופה המסתיימת ביום 31.3.2022, "וכי בהתאם להסכם החכירה אין כל מניעה ולא נדרש תשלום כלשהו להארכת תקופת החכירה ב-49 שנים נוספות" (נספח 5.ב לתצהיר התובעים). ביום 21.1.2008 נשלחה טיוטה נוספת, בה נמחקו המילים "בהתאם להסכם החכירה" (נספח 5.ג לתצהיר התובעים).