ת"א 6062-03-11 זלינגר נ' ממן(אחר/נוסף) ואח'

1.התובעת ונתבעת 1 (להלן :הצדדים) שתיהן בעלות נכסי מקרקעין עם קיר משותף בבניין הנמצא ברח' צאלים 7017 באילת, הרשום כחלקה 9 בגוש 40047. לתובעת נכס הרשום כתת חלקה 102 ולנתבעת נכס הרשום כתת חלקה 103 (להלן: "הנכסים").

2.התובעת טוענת שהנתבעת פלשה למקרקעין בשטח 13.59 מ"ר המהווים חלק מהנכס שלה (ת"ח 102) וסיפחה אותו לנכס שלה (ת"ח 103) (להלן: "הגלריה").

הנתבעת כופרת בטענה זו וטוענת כי הגלריה הייתה חלק מת"ח 103 מאז ומעולם ולא נגרעה מהנכס של התובעת.

לאור האמור עולה לכאורה שאלה של בעלות במקרקעין שנתונה לסמכותו של בית המשפט המחוזי, אולם ביום 23.05.2013 הסכימו הצדדים כי סוגית הבעלות טפלה לסעד העיקרי שהוא סילוק יד והיא תידון בבית משפט זה מכוח ס' 76 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984. הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של החלטה ע"י המותב שדן בתיק זה אותה עת.

3.הבניין בו נמצאים הנכסים נבנה בעבר על ידי חברת זכריה דרוקר בע"מ ושני הנכסים של הצדדים נמכרו על ידה לחברה בשם ל. פטר בע"מ אשר חתמה על חוזי חכירה עם רמ"י בנוגע ל- 2 הנכסים.

בשנת 1998 מכרה חברת ל. פטר בע"מ את זכויותיה בת"ח 103 למר אברהם לוי ובשנת 2002 מכר מר לוי את הנכס לאביה המנוח של הנתבעת.

4.התובעת שכרה מחברת ל. פטר בע"מ את ת"ח 102 בשנת 2004 ובשנת 2009 רכשה ממנה את הנכס.

5.2 הנכסים אינם רשומים בלשכת רישום המקרקעין ובשום מקום לא נמצא ע"י מי מהצדדים תשריט רשמי ממנו ניתן ללמוד על גודלם וגבולותיהם של הנכסים, לא ברמ"י ולא בחברה המשכנת, כפי שעולה מכתב ההגנה של רמ"י, המפנה לחברה המשכנת וכפי שעולה ממכתבה של החברה המשכנת מיום 05.06.2012 (מכתב עו"ד ש. פרידמן ושות', נ/1).