ת"א 60615-06-14 ביהם ואח' נ' לנדאו ואח'

לפניי בקשות של הצד השלישי, נציגות הבית המשותף ברחוב רבי עקיבא 20 ירושלים (להלן: הנציגות), ושל התובעות, שהן דיירות באותו בית משותף, לדחות את ההודעה לצד שלישי שהגיש הנתבע נגד הנציגות ולחייבו בהוצאות. הנתבע מצדו, ביקש למחוק את ההודעה, וזאת ללא צו להוצאות.

בבסיס עמדות הצדדים מונחת העובדה, שעליה אין למעשה מחלוקת, כי בעקבות פסק דין שניתן בהליך אחר שבין הנתבע לבין דיירי הבית המשותף, ובהן התובעות, נשמטה העילה מתחת ההודעה לצד שלישי במתכונתה הנוכחית (ת"א (שלום י-ם) 49677-09-14 לנדאו נ' פריד (7.4.2016)).

בנסיבות המקרה, נראה כי הבקשה שהיה על הנתבע להגיש אינה בקשה למחיקת ההודעה לצד שלישי, אלא להפסקתה (ראו: תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984; רע"א 3771/12 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' קבודי, פיסקה 6 (8.7.2012)). היעתרות לבקשה כזו היא על פי שיקול דעת בית המשפט. מכל מקום, בשים לב לטעמים שבגינם מבקש הנתבע לחזור בו מן ההודעה לצד שלישי, היינו הכרתו בדבר העדר עילה להודעה במתכונתה הנוכחית, יש להורות על דחיית ההודעה לצד שלישי ולא על הפסקתה.

אשר להוצאות, הרי שהנתבע ביקש לחזור בו מן ההודעה לצד שלישי זמן לא ארוך לאחר שניתן פסק הדין הנזכר, ולא התמיד בה עד לתום התובענה העיקרית שכאן. כמו כן, לטעמי הגשת ההודעה לא הייתה משוללת יסוד מעיקרא. הנציגות אף לא הייתה מיוצגת בהליך, ולא נכחה בדיון ההוכחות מיום 16.2.16. מנגד, כפי שמציינת הנציגות בתשובתה לתשובה, היא נדרשה להגיש כתב הגנה מלא. בשים לב למכלול הנסיבות, ישלם הנתבע לנציגות הוצאות משפט בסך של 300 ₪.

לא מצאתי מקום לחייב את הנתבע בהוצאות התובעות, שכלל אינן בעלות דין בהודעה לצד שלישי.

התובעות טוענות כי הגשת ההודעה סרבלה את ניהול התובענה העיקרית, אולם כבוד הרשמת הבכירה (כתארה אז) סיגל אלבו כבר קבעה כי היה מקום להגיש את ההודעה במסגרת ההליך, ולטעמי כאמור הגשת ההודעה כשלעצמה לא הייתה משוללת יסוד מעיקרא. אוסיף כי ספק בעיני אם ההודעה לצד שלישי הייתה גורם ממשי למצב הדיוני שבו מצויה התובענה העיקרית (כמפורט גם בהחלטות מימים 16.2.16 ו-2.6.16). בכל מקרה, טענה זו תוכלנה התובעות להעלות בתום התובענה העיקרית בינן לבין הנתבע, כאחד השיקולים לצורך הכרעה בשאלת ההוצאות, יהא פסק הדין אשר יהא.

התובעות מעלות טענה נוספת, המצדיקה לטעמן לפסוק להן הוצאות בגין דחיית ההודעה לצד שלישי. לטענת התובעות, ההודעה לצד שלישי הוגשה כנגד נציגות הדיירים בבית המשותף, וכדיירות באותו בית הן בעלות עניין בה. אלא שכפי שכבר צוין, הנציגות מהווה אישיות משפטית נפרדת, ולא מצאתי הצדקה להרים את המסך מעל אישיות זו. לא למותר לציין כי פסק הדין שבעקבותיו ביקש הנתבע לחזור בו מן ההודעה לצד שלישי ניתן כאמור בהליך שבין הנתבע לבין דיירי הבית המשותף, ובמסגרתו כבר נפסקו לתובעות הוצאות. עובדה זו מחזקת את המסקנה כי אין לפסוק לתובעות הוצאות נוספות בגין דחיית ההודעה לצד שלישי כשלעצמה.

בתשובתה לתשובה הפנתה הנציגות לפסק דין, שבו נוסף על הוצאות שנפסקו לנציגות, נפסקו הוצאות גם לדיירות ששימשו בה (תא"מ 31057-06-10 פריד נ' נציגות הבית המשותף ברחוב רבי עקיבא 20 ירושלים (1.9.2015)). לא מצאתי לנכון לעשות כן במקרה שכאן. ראשית, מי שהיו אמורות להעלות את הטענה הן הדיירות ששימשו כנציגות ולא הנציגות עצמה. שנית, גם אם ניתן לראות בתובעת 1 כמי שהעלתה את הטענה בעצמה ולא בכובעה כנציגות (בניגוד לעולה מן התשובה לתשובה), הרי שעיקר הטרחה בהליך הייתה של הדיירת שכיהנה כנציגות בעת הגשת כתב ההגנה, והיא לא עתרה בבקשה כאמור. שלישית, בערעור על פסק דין שאליו התייחסה הנציגות נאמר כי קיימת לכאורה כפילות בפסיקת ההוצאות במתכונת זו. הכרעה ממצה בעניין זה לא ניתנה, בשל העובדה שהיא הייתה עשויה לפגוע בדיירות, אשר לא צורפו כמשיבות לערעור (ע"א 24052-10-15 פריד נ' נציגות הבית המשותף ברחוב רבי עקיבא 20 ירושלים (15.12.2015)). מכל הטעמים האמורים, לא מצאתי לנכון לפסוק לתובעות הוצאות בגין דחיית ההודעה לצד שלישי.

ההודעה לצד שלישי נדחית, אפוא, והנתבע יחוב בהוצאות הנציגות בסך של 300 ₪.

ניתן היום, כ"ב סיוון תשע"ו, 28 יוני 2016, בהעדר הצדדים.