ברוכמן ואח' נ' סעדיה ואח'

לפניי שלוש סוגיות המצריכות הכרעה בשלב זה של הדברים, כפי שעלו בדיון שהתקיים ביום 28.3.2017.

לטענת הנתבע בית המשפט נעדר סמכות לדון בתביעה נוכח קיומה של תניית בוררות בהסכם שבין הצדדים. בנוסף, הוגשה על ידו בקשה נפרדת לסילוק התביעה על הסף מחמת קיומו של הסכם גישור מחייב כטענתו. עניין נוסף המצריך הכרעה הינו בקשת התובעים לפיצול הדיון בתיק. אדון בדברים כסדרם.

הנתבע טוען כי הסמכות להתדיינות בין הצדדים נתונה לבית דין צדק בבני ברק וזאת על פי דין תורה (ראו סעיף 6 לכתב ההגנה מטעמו). זאת מכוח סעיף בוררות שבהסכם השכירות שבין הצדדים. התובעים הציגו לבית המשפט אישור מאת בית דין צדק בבני ברק (בראשות מרן הגאון רבי ש.י.ניסים קרליץ שליט"א), ממנו עולה כי הנתבע זומן, במסגרת מחלוקת קודמת שבין הצדדים, להתייצב בבית הדין וסירב להתדיין בפניו (ראו נספח ה לכתב התשובה מטעם התובעים). הנתבע אישר בדיון כי הוא אינו מקבל את זהות הפוסק שנקבע בסעיף הבוררות שבין הצדדים. הנתבע הביע חוסר אמון ביכולתו של הפוסק להכריע בסכסוך. בתגובה ששלח בא כוח הנתבע לבד"צ, בתגובה לזימונו שם במסגרת הסכסוך הקודם שהתגלע בין הצדדים, כפר הנתבע בסמכות בית הדין לדון בסכסוך משנעשתה פנייה מצד התובעים לבית משפט אזרחי והעלה טענות (סעיפים 2 – 4 לתגובה שהוגשה) שמעידות על חוסר אמון בהליך (ראו נספח ב' לכתב התשובה מטעם התובעים). יובהר כי סעיף הבוררות שבין הצדדים נוקב בזהותו של פוסק ספציפי להכריע בסכסוך – "בית דין צדק של הרב הגאון הגר"נ קרליץ בבני ברק". משכפר הנתבע בסמכותו של הפוסק שהוסכם, אין מקום לקבל את טענתו, שהועלתה בדיון, לפיה יש להפנות את הצדדים להתדיינות בבית דין רבני. על כך לא הוסכם בתניית הבוררות עליה סומך הנתבע את טענותיו. הנתבע גילה דעתו – באופן מובהק – כי הוא אינו "מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך" (סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968). הבקשה להעברת המחלוקת להכרעה לפני בורר – נדחית.

עוד טוען הנתבע כי במסגרת הסכמה משנת 2013, אשר קיבלה תוקף של פסק דין באותו מועד, סוכם כי הצדדים יעשו מאמץ לפתור את שאר הסכסוכים והמחלוקות ביניהם באמצעות פנייה למגשר. התובעים טוענים כי קיים חוסר אמון קיצוני בין הצדדים וכי הליך גישור הינו בלתי אכיף. הצדק עם התובעים בעניין זה. הליך גישור הינו, במהותו, הליך וולונטרי. לא ניתן לחייב צד להשתתף בהליך של גישור. יתרה מכך, ההסכמה לפנות למגשר, עליה נסמך הנתבע, ניתנה בשנת 2013 בהתבסס על מחלוקות שהתגלעו בין הצדדים באותו מועד. ספק אם הסכמה זו חלה ביחס למחלוקות מאוחרות יותר, כגון זו שלפניי. גם אינני מקבל את טענת הנתבע לעניין השתק פלוגתה ומניעות או קיומו של הליך תלוי ועומד. התובעים סומכים תביעתם על הטענה כי תקופת השכירות הגיעה לסיומה ביום 31.7.2016 (ראו סעיף 14 לכתב התביעה). מטבע הדברים, סוגיה זו לא יכולה הייתה להיות מוכרעת בהליך שנוהל בשנת 2013. לא קיים כל השתק או מניעות לגביה. מצאתי לנכון לדחות את בקשת הנתבע בעניינים אלה.

התובעים טוענים מצדם כי יש לפצל את הדיון בתיק כך שתידון תחילה תביעתם לסילוק ידו של הנתבע מהמושכר ובהמשך ידונו המחלוקות הכספיות שבין הצדדים. הנתבע סבור כי היות שמדובר בצדדים זהים ובמחלוקות זהות אין תועלת בפיצול הדיון. אני מקבל את בקשת התובעים ומורה כי הדיון בתביעה המקורית יעשה בנפרד מהדיון בתביעה שכנגד. זאת מכוח סמכותי הקבועה בתקנה 53(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984. התביעה לפינוי הנתבע מהמושכר נסמכת על טענת התובעים לפיה הסתיימה תקופת השכירות ולפיכך אין הנתבע רשאי עוד להחזיק במושכר. לצורך הכרעה בעניין זה נדרש להכריע בעיקר בשאלת משך תקופת השכירות (ובטיעונים הנלווים – פיגור בתשלום דמי שכירות וביצוע שינויים במושכר). מדובר במחלוקת עובדתית מצומצמת שניתנת לבירור באופן מהיר יחסית. לא בכדי יוחד בתקנות סדר הדין האזרחי הליך נפרד ומהיר לבירור תביעות לפינוי מושכר. הכרעה מלאה במחלוקת הכספית – על כל רכיביה – אינה הכרחית לצורך הכרעה בתביעת הפינוי. בירור המחלוקת הכספית בכללותה עשויה לסרבל את הדיון בתביעת הפינוי שלא לצורך. הכרעה בתביעת הפינוי תקדם את ההכרעה בתביעה הנוספת. לפיכך, אני נעתר לבקשה ומורה על פיצול הדיון, באופן שתחילה תישמע תביעת הפינוי.

אני קובע דיון הוכחות בתביעת הפינוי ביום 12.6.2017 בשעה 09:30.

במועד ההוכחות יחקרו העדים בחקירה ראשית ולאחר מכן בחקירה נגדית. לא יוגשו תצהירי עדות ראשית בתיק.

עד ליום 1.5.2017 יגישו התובעים רשימת עדים מטעמם וכן תיק מוצגים; הנתבע יעשה כן עד ליום 15.5.2017.

הדיון יוקלט. בתום ישיבת ההוכחות, וככל שהזמן יאפשר זאת, יסכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. על הצדדים להיערך בהתאם.

המזכירות מתבקשת לשלוח את ההחלטה אל ב"כ הצדדים ולזמנם אל ישיבת ההוכחות שנקבעה.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ז, 30 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: