ת"א 60476-06-14

בפניי בקשת הנתבעת להתיר לה להמציא למומחה אשר מונה בתחום הנוירולוגי מסמכים מתיקה האישי של התובעת, הקשורים להפסקת עבודתה אצל הנתבעת.

יצוין כי בקשת הנתבעת הוגשה נוכח נתונים שמסרה התובעת בהקשר זה לגב' פאני אנדלמן, אשר ערכה לתובעת הערכה נוירופסיכולגית לבקשת המומחה בתחום הנוירולוגי, במסגרתה התייחסה לטענותיה של התובעת באשר לנסיבות הפסקת עבודתה.

התובעת מתנגד להעברת המסמכים בטענה כי אין מדובר במסמכים המותרים להמצאה למומחה בית המשפט על פי הדין.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להתיר את המצאת המסמכים המבוקשים למומחה בית המשפט.

כידוע, בהתאם לתקנה 8 (א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז – 1986, המסמכים המותרים בהמצאה הינם מסמכים בדבר הטיפול הרפואי אשר ניתן לנפגע ואשר נערכו במהלך הטיפול ולצורך הטיפול בו.

בענייננו, אין חולק כי המסמכים אשר המצאתם מתבקשת אינם מסמכים רפואיים אלא מסמכים הנוגעים להפסקת העסקתה של התובעת, כאשר המומחה אשר לו מתבקשת המצאת המסמכים הינו מומחה בתחום הנוירולוגי ולא מומחה בתחום הפסיכיאטרי, שאז ניתן היה לשקול הבקשה על רקע המגמה המרחיבה המאפשרת המצאת מסמכים שאינם רפואיים למומחה בתחום הפסיכיאטרי.

לאור טיבם של המסמכים נשוא הבקשה אשר אינם מסמכים רפואיים, ולאור העובדה שהמצאתם התבקשה למומחה בתחום הנוירולוגי, הנני סבורה כי אין מקום להיעתר לבקשה.

בשולי הדברים יוער, כי בכל תיק, נוהגים המומחים הרפואיים לערוך לנפגע תשאול אודות פגיעתו, השלכותיה ונגזרותיה ואין לנתבעת יכולת להשפיע מבעוד מועד על המידע שמוסר הנפגע למומחה ואשר יכול להשפיע בסופו של דבר על התרשמותו של המומחה וקביעת מסקנותיו.

סביר להניח כי גם במקרה זה, ערך המומחה בתחום הנוירולוגי תשאול וככל שתסבור הנתבעת לאחר שתתקבל חווה"ד כי מידע שגוי עמד בבסיס קביעותיו של המומחה, תוכל לברר ולחדד עניינים כאלה ואחרים במסגרת שאלות הבהרה.