ת"א 60324-06-13 סידיאס נ' מגדל ניהול תביעות בע"מ

(בסוגיית החבות)

בפני תביעת התובע לפיצויו בהתאם להוראות חוק הפלת"ד, וזאת בעקבות תאונה שארעה לו ביום 5.11.12.

1. כפי שתיאר התובע בעדותו את התרחשות התאונה:

"סיימתי את יום העבודה שלי במשאית. הגעתי למחסן. אני עובד בחלוקה של סלטי שמיר. עצמאי. הולך לחנויות ומחלק סחורה. בסוף היום אני חוזר למחסן במילואות. פורק שם את הסחורה ומשם אני מסיים את העבודה. באותו יום הגעתי למחסן, קפצתי מהקבינה של המשאית איך שהגעתי למחסן ועוד לפני שפרקתי את הסחורה, היו לי כאבים ברגל. ישבתי על הרצפה. לאט לאט קמתי בזהירות והתחלתי לזוז בזהירות. לא חשבתי שיש נזק...."

בתיעוד הרפואי הראשוני, שנערך שלושה ימים לאחר הארוע הנטען, ביום 8.11.12, נרשם:

"ב5.11.12 קפץ ממשאית לדבריו ונחבל בברך ימין"

בשל התמשכות התלונות, בחודש 12/12 בוצעה לו בדיקת MRI שאיתרה קרע במיניסקוס ובחודש 1/13 בוצע לו ניתוח ארטוסקופיה.

2. התובע מסתמך לצורך התביעה על עדותו בלבד, למרות שהיה במקום אדם נוסף שניגש אליו לאחר נפילתו, אולם בשל חוסר אפשרות לאתר את אותו אדם בשם רפי, שאינו עובד עוד באותו מקום ואינו מוכר לתובע, הוא לא זומן למתן עדות.

3. הנתבעת טוענת כי לא ניתן לסמוך קביעה בדבר התרחשות התאונה כנטען על עדותו היחידה של התובע ואין די בהתרשמות בית המשפט מעדות זו, אפילו באם מדובר בהתרשמות "טובה" בכדי להוות נימוק מספיק לעשות כן בהתאם להוראת סעיף 54 לפקודת הראיות.

בנוסף, נוכח העובדה כי היה במקום עד (ועל אף שזה לא הוזכר בטופס ההודעה על מקרה הביטוח) וזה לא זומן למתן עדות ללא מתן הסבר מספק, אין לקבל את עדותו היחידה של התובע, ויש להניח כי עדותו של העד היתה פועלת כנגד האינטרס שלו.

מעבר לכך טענה הנתבעת כי גם באם יקבע כי התובע נפגע כטענתו במהלך ירידה מקבינת המשאית, הרי שירידה זו נעשתה לאחר סיום השימוש במשאית, שכן התובע כיבה את המנוע וירד מהמשאית על מנת לפרוק מחלקה האחורי סחורה, ולפיכך יש אין לראות בירידה חלק מהשימוש ברכב, אלא דווקא את תחילת הפריקה.