ת"א 60257-12-13 חסדייה נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ

1.פסק דין זה ניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984.

2.הנתבעת הוציאה פוליסת ביטוח מקיף ביחס לרכב מסוג "פולקסוואגן קראוול" שבבעלות התובע (להלן – הרכב). ביום 7.7.11 ניזוק הרכב בתאונת דרכים בה היה מעורב. התובע ביקש לקבל מהנתבעת תגמולי ביטוח מכוח פוליסת הביטוח, והנתבעת שילמה לו סכום של 59,259 ₪, בהתאם לחוות דעת שמאי מטעמה, לרבות סכום עבור ירידת ערך, ולאחר ניכוי השתתפות עצמית וכינון.

3.לטענת התובע, הנתבעת לא שילמה לו את מלוא הנזקים שנגרמו לרכב.

בהתאם לחוות דעת שמאי מטעם התובע, הנזק הישיר לרכב עומד על 69,88 ₪ לפני מע"מ, ועל כך יש להוסיף ירידת ערך בשיעור 8% משווי הרכב במועד התאונה, שהוערך על ידי שמאי התובע בסכום של 205,588 ₪.

עוד טוען התובע כי הוא זכאי להשבת החלק היחסי של פרמיות ביטוח ששולמו במסגרת ביטוח המקיף והחובה, וזאת ביחס לתקופות הביטוח שלאחר מועד התאונה (יש לציין כי לאחר התאונה נמכר הרכב לאחר). כן טוען התובע לזכאות להוצאות בגין גרר ושכר טרחת שמאי מטעמו, והוא ביקש החזר הוצאות שנגרמו לו בגין צורך בשכירת רכב חלופי עקב הפרה, לשיטתו, של חוזה הביטוח. התובע גם ביקש לפצותו בגין עוגמת נפש שנגרמה לו עקב התאונה.

סכום התביעה הועמד על 76,625 ₪.

4.לטענת הנתבעת, היא שילמה לתובע את מלוא הנזקים שנגרמו לרכב, בהתאם למה שאושר על ידי שמאי מטעמה, לרבות ירידת ערך בשיעור שאושר על ידי השמאי מטעמה. הנתבעת הסבירה כי השוני העיקרי בין שיעור הנזק שהוערך ע"י השמאי מטעם התובע, לבין שיעור הנזק שהוערך על ידי השמאי מטעמה, טמון בכך ששמאי התובע אישר התקנת חלקים מקוריים, בעוד שמדובר ברכב שיוצר למעלה משנתיים לפני מועד התאונה, כאשר בנסיבות אלה אין זכאות לחלקים מקוריים. עוד נטען כי שמאי התובע הוסיף מע"מ לסכום הנזק, כאשר לשיטת הנתבעת אין לעשות כן הואיל ומדובר ברכב מסחרי. עוד נטען כי התובע אינו זכאי להחזר פרמיות ביטוח, משום שהפוליסות מוצו לאחר הפעלתן. הנתבעת גם כפרה בזכאות התובע לפיצוי בגין שכרית רכב חלופי ועוגמת נפש.

5.לאחר שקיימתי ישיבת קדם משפט בנוכחות התובע ונציג מטעם הנתבעת, בה היתה התייחסות לתצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעם הצדדים, הודיעו הצדדים לאחר הישיבה על הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט. הצדדים הגישו טיעונים בכתב סיכומי טענות בכתב.

בסיכומיו חזר התובע על טיעוניו. בקצרה יצויין כי התובע טען שיש לאשר התקנת חלקים מקוריים, הואיל והמוסך אליו פנה לאחר התאונה הודיע כי אין אפשרות ממשית להשגת חלקים תחליפיים, שאינם מקוריים. באשר למע"מ נטען כי מדובר ברכב הרשום על שם אדם פרטי, אשר לגביו לא ניתן לקזז את המע"מ, נוכח משקלו שאינו עולה על 3.05 טון. התובע טען כי הוא זכאי להשבת פרמיות הביטוח, הואיל ולאחר התאונה הוא ביקש לבטל את הפוליסות, אשר אלמלא כן היו ממשיכות לעמוד בתוקפן. באשר לשכירת רכב חליפי, טען התובע שהוא נאלץ לעשות כן לאור העובדה שהנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה בהתאם לפוליסה, ומטעם זה הוא זכאי גם לפיצוי בגין עוגמת נפש.

גם הנתבעת חזרה בסיכומיה על טענותיה הנ"ל. הודגש כי אין כל בסיס לחשב את הנזק לפי חלקים מקוריים, בין היתר נוכח הוראות משרד התחבורה (אגף הרכב). באשר למע"מ, נטען כי מדובר ברכב מסחרי, אם כי צויין שהנתבעת הוסיפה מע"מ לנזק הישיר שאושר על ידי השמאי מטעמה, וזאת לפנים משורת הדין. הנתבעת חזרה על טענותיה בעניין החזר פרמיות ביטוח, החזר הוצאות שכירת רכב ופיצוי בגין עוגמת נפש. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ועיינתי במסמכים שהוצגו על ידם, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום כולל של 21,000 ₪ (עשרים ואחד אלף ₪). הסכום ישולם בתוך 30 ימים, שאם לא כן הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.