ת"א 60231-06 נתנאל ואח' נ' RAPHAEL ואח'

לפניי בקשה דחופה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ביום 11.7.2011 (להלן:- "פסה"ד"), וכן בקשה לעיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל. הבקשה הוגשה ביום 11.1.2017, בראי העובדה כי המדובר בהליך שהתקיים לפני למעלה מ – 5 שנים, לא מצאתי לקבל את הבקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ, במעמד צד אחד. לאחר שהושלמה הגשת תגובה ותשובה, זומנו הצדדים לדיון בבקשה ליום 23.4.2017.

1. בבקשה נטען, כי כב' סגה"נ (כתוארה אז), השופטת נועה גרוסמן, נעתרה לבקשת התובעים למתן פסק דין, בהעדר התייצבות, כנגד המבקש. זאת, בשעה שלא זומן לדיון. בנוסף, טען המבקש כי נודע לו על פסה"ד רק לאחרונה. עוד, נטען כי בפסה"ד נפלו פגמים ממשיים, היורדים לשורש ההליך השיפוטי ומצדיקים את ביטולו, בין מחמת הצדק, בין לאור הגנתו הטובה של המבקש ובין לאור ההתנהלות לאחר פסק הדין.

2. ביתר פירוט, נטען כי, פסק הדין ניתן בשל היעדרותו של המבקש מדיון קדם משפט אחד בלבד, לאחר מספר הליכי ביניים ודיונים קודמים, אליהם התייצב ולאחר שהוגש כתב הגנה מטעמו, המגלה הגנה של ממש.

3. נטען כי, פסק הדין ניתן בהסתמך על הודעת בא כוחו דאז, עו"ד סטמרי, במסגרת בקשה לשחרור מייצוג, בה טען כי הודיע למבקש על מועד הדיון, כי המבקש התחייב להתייצב לדיון, שעה שבקשת השחרור מייצוג כמו גם הזימון לדיון מעולם לא נמסרו למבקש.

4. לבסוף נטען, כי פסה"ד ניתן מבלי שהמשיבים נדרשו להוכיח תביעתם, לכאורה בניגוד להוראת תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

5. לטענת המבקש, לא ידע, כאמור על מועד הדיון, לא ידע כי ניתן פסה"ד המקבל את התביעה נגדו וזאת עד למועד בו פסק הדין הוגש לביצוע, בטרם נמסר לו כדין, זאת על פני הדברים בניגוד לסעיף 6(ב') לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967. לטענת המבקש, נודע לו לראשונה על פסה"ד ביום 9.11.2016.