גמליאל ואח' נ' גחש"א "קהלת ירושלים"

עניינה של התביעה בפרשה כאובה, קשה ונוגעת ללב. לטענת התובעים, בשל התרשלותה של הנתבעת לא ניתן לאתר כיום את מיקום קברו של בן משפחתם. בשל כך עותרים הם לפיצויים.

רקע עובדתי

1. התובעת 1 היא בת 97 שנים ואמו של יוחנן גמליאל ז"ל שנפטר בטרם מלאה לו שנה (המנוח). התובעים 5-2 הם ילדיה של התובעת 1 ואֶחיו של המנוח. הנתבעת – חברה קדישא גחש"א "קהלת ירושלים" – מספקת שירותי קבורה לציבור היהודי בכללותו. לדבריה היא אחראית לקבורת מרבית הנפטרים בירושלים ובכלל זה בבית העלמין בהר המנוחות בגבעת שאול.

    

2. התובעת 1 ובעלה ז"ל עלו לישראל בשנת 1948 מתימן. לאחר עלייתם התגוררו באשקלון.

    

3. ביום 12.2.1954 נולד בנם יוחנן – המנוח – הוא ילדם הרביעי.

    

4. בעת שהיה בן כתשעה חודשים חש המנוח ברע. הוא אושפז בבית החולים קפלן ברחובות. בעת שהתובעת 1 ובעלה ז"ל – הורי המנוח – הגיעו לבקרו בבית החולים מספר ימים לאחר שאושפז, הסתבר להם שבשל הרעה במצבו הרפואי הוא הועבר לבית החולים איתנים בירושלים. כאשר הגיעו התובעת 1 ובעלה ז"ל לאחר מספר ימים נוספים לבית החולים איתנים נאמר להם כי המנוח נפטר והובא לקבורה. בתעודת הפטירה שנמסרה לידי התובעים שנים רבות מאוחר יותר צוין כי נפטר ביום 21.11.1954 והוא בן תשעה חודשים ותשעה ימים (נספח ג' לתצהיר התובע 3). לטענת התובעים, התובעת 1 ובעלה ז"ל לא ראו את גופת המנוח או את חלקת הקבר שבה נקבר ולא קיבלו מסמך כלשהו המעיד על פטירתו (ס' 7-1 לתצהיר התובע 2, לא נטען אחרת).

    

5. בלבּם של התובעים מקנן, כפי הנראה עד היום, חשש כבד כי ייתכן שהמנוח לא נפטר אלא נחטף ונמסר לאימוץ (ס' 33 לכתב התביעה, ס' 45 לתצהיר התובע 2, ס' 19 לתצהיר התובע 3). עניינו של המנוח הובא לפני ועדת החקירה הממלכתית "בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בשנים 1954-1948". בשנת 2001 פורסמו ממצאי ועדת החקירה. הוועדה קבעה, על יסוד העדויות והמסמכים שהובאו לפניה, ובכלל זה תיעוד מבתי החולים ותעודת הפטירה של המנוח, כי המנוח נפטר ביום 21.11.1954 וכי הובא לקבורה בהר המנוחות ביום 23.11.1954 (נספח ב' לתצהיר התובע 2). בהתאם לטופס "הזמנת קבורה" של הנתבעת, שהוצג גם לפני ועדת החקירה, נקבר המנוח בחלקה או גוש 11, שורה ט"ו, קבר מס' 5, בהר המנוחות (בגדרי נספח ג' לתצהיר התובע 2).