ת"א 60149-12-14 אריה ברוקר נ' מיכאל יוסף אוטמזגין

לפניי תביעה כספית בסך של 475,758 ₪, בגין דמי שכירות וסכומים נוספים שלטענת התובע מגיעים לו מאת הנתבע.

רקע

1. קדם להגשת התביעה, סכסוך ממושך בין הצדדים, שהתפרס על פני ערכאות שונות והליכים רבים, כפי שיפורט להלן.

    

2. בשנת 2009 פנה הנתבע לתובע באמצעות מכר משותף וביקש ממנו שיעמיד לרשותו הלוואה. לפי גרסת התובע, הוא העמיד לתובע הלוואה כוללת של 2 מיליון שקלים. לפי גרסת הנתבע, ההלוואה עמדה בסופו של דבר על 250,000$ בלבד, השווים ל-1,087,000 ₪ (זאת לאחר שינוי סכומי ההלוואה והריביות בנספחים להסכם שנחתמו על ידי הצדדים). לפי הנתבע, התובע דרש ריבית של 100% לתקופה של חצי שנה על סכום הקרן הנ"ל. כנגד קבלת ההלוואה, העמיד הנתבע לתובע כביטחון את דירתו המצויה ברחוב רוטשילד 120 בתל-אביב.

    

3. לפי גרסת התובע, הנתבע לא עמד בהחזר ההלוואה, או אז ביקש להחזירה על דרך של מכירת דירתו למרבה במחיר ועשיית שימוש בכספי התמורה כדי לפרוע את ההלוואה, אולם בפועל דבר זה לא הסתייע. משכך ולפי גרסת התובע, הסכימו הצדדים שהתובע ירכוש את הדירה מהנתבע ובתמורה לכך תימחק ההלוואה.

    

4. לפי גרסת התובע, הצדדים חתמו ביום 9.3.10 על עסקת מכר, שלפיה התובע רוכש את הדירה מאת הנתבע בסכום של 2,420,000 ₪ ואשר על פי ההסכם נקבע כי שולם במעמד חתימת ההסכם. סכום זה שיקף לכאורה את חובו של הנתבע לתובע בגין ההלוואה נכון לאותו מועד, לפי גרסת התובע. עוד לפי גרסת התובע, על פי ההסכם, התחייב הנתבע לפנות את הדירה עד ליום 16.3.10. לאחר חתימת ההסכם דאג התובע לרשום את הדירה על שמו.

    

5. מנגד, לפי גרסת הנתבע, הוא לא מכר לנתבע את דירתו ולא הסכים להעברת הזכויות. עוד טען כי העברת הזכויות נעשתה על ידי התובע על בסיס מסמכים מזויפים. כן טען כי שווי הדירה עולה בהרבה על סכום החוב שנותר הנתבע חייב לתובע.