ת"א 60085-01-17

תביעה לקבלת פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע עקב פגיעתו בתאונת דרכים.

התובע יליד 1957, נפגע בתאונת דרכים ביום 6.3.2016.

הנתבעת הייתה המבטחת של השימוש ברכב שבו נהג התובע במועד התאונה.

הנתבעת הודתה בחבותה הביטוחית ובהתרחשות התאונה, אך חלקה על הנזקים הנטענים.

התובע טוען כי עקב התאונה סבל הוא מכאבי ראש, סחרחורות ומכאבים בצוואר, ובעקבות פנייתו לטיפול בבית חולים בני ציון אובחן כסובל מיישור הלורדוזה הצווארית. עוד נטען כי התובע המשיך את המעקב הרפואי, שהה במנוחה ועבר סדרה של טיפולי פיזיותרפיה.

ביום 7.6.2016 התובע אושפז בבית חולים כרמל לאחר שחווה סחרחורת, איבוד שיווי משקל, נפילה, חולשה בפלג גוף ימני וגמגום. התובע טוען, כי אירוע מוחי זה נגרם כתוצאה מפגיעתו בתאונה. עוד נטען, כי לאחר שחרור מאשפוז שהה בביתו ואיבד את כושר עבודתו למשך כחודש, דבר שהסב לו הפסדי הכנסה.

התובע ביקש לפסוק לו את הפיצויים הבאים: סך של 18,500 ₪ בגין כאב וסבל; סך של 6,000 ₪ בגין נסיעות, הוצאות רפואיות והוצאות נלוות לעבר ולעתיד; סך של 10,000 ₪ בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד; וסך של 10,500 ₪ בגין הפסדי שכר לעבר.

הנתבעת טענה מנגד, כי התאונה הייתה קלה ביותר, לתובע לא נגרם כל נזק גופני וכל הבדיקות שבוצעו לו היו תקינות לחלוטין, כך שאין מקום לפסיקת פיצוי כלשהו.

עוד נטען, כי הסכומים הנדרשים על ידי התובע הינם מופרזים ומופרכים. מה גם, שדרישות התובע לפסיקת פיצויים בגין הוצאותיו הנטענות, בגין עזרת צד ג' והפסדי הכנסתו, לא הוכחו כלל.