ת"א 6004-09-13 בוחבוט נ' סנונו ואח'

תביעה בגין נזק גוף.

ב"כ הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד- 1984, על בסיס החומר הקיים בתיק ולאחר שהוגשו סיכומים קצרים בכתב.

1. התובע, יליד 1946, טוען כי ביום 28/10/10, בעת שעסק במסיק זיתים במטעים השייכים לו, הבחין בנתבעים 1 ו-2 (אב ובנו), ובשני אנשים נוספים הנכנסים לשטח מטעו.

נטען כי לאחר שהתובע ביקש מהנתבעים לצאת משטחו, ואף לקח בכוח מצלמה שהייתה על אחד משני האנשים הנוספים, הוא הותקף על ידי הנתבעים אשר היכו אותו בכל חלקי גופו. עוד נטען כי הנתבע 1 זרק על רגלו אבן במשקל .

2.בעקבות האירוע פנה התובע לקופ"ח והתלונן על כאבים בקרסול ימין. בצילום נראה שבר בפטישון החיצוני, ורגלו הושמה בגבס. בהמשך התנייד באמצעות קביים ועבר טיפולי פיזיותראפיה.

3.התובע הגיש תלונה במשטרה כנגד הנתבעים בגין התקיפה הנטענת אך התיק נסגר בנימוק: "לא נמצאו ראיות מספיקות להעמדה לדין".

נטען כי ערר שהגיש התובע על החלטה זו טרם נידון.

4.התובע עותר לפיצוי כדלקמן: כאב וסבל - 50,000 ₪, הפסד שכר לעבר (בגין שכר חודשי של 10,000 ₪ למשך 3 חודשי העדרות, ופיצוי בגין העסקת שני עובדים בעלות של 7,000 ש"ח) - 37,000 ₪, עזרת צד ג' - 5,000 ₪, הוצאות רפואיות ונסיעות - 10,000 ₪, הוצאות לעתיד- 5,000 ₪.כן מבוקש לפסוק פיצוי עונשי בסך 30,000 ש"ח בטענה לתקיפה בכוונת זדון.

5.הנתבעים מכחישים כי תקפו את התובע וטוענים כי התובע הוא זה שתקף את הנתבע 1.

נטען כי הנתבע 2 שכר מהתובע מטע זיתים. לאחר שהתובע הפר את ההסכם ומנע מהנתבע 2 להיכנס למטע המושכר, הגיש הנתבע 2 (ביום 20/12/10) תביעה כנגד התובע (ת.א. 30401-12-10).

לצורך הגשת התביעה הגיעו בא כוחו של הנתבע 2 עם שמאי מקרקעין לחלקת התובע לצורך הכנת חוות דעת.

הנתבעים טוענים כי משהבחין בהם התובע והבין כי בכוונתם לצלם את המטע לצורך הכנת חוות דעת לתביעה נגדו, החל לצעוק ולקלל ואף חטף את המצלמה מידו של השמאי. במהלך הויכוח נטל הנתבע 1 את המצלמה מידיו של התובע והחזירה לשמאי. על כן תקף התובע לטענת הנתבעים את הנתבע 1, תפס אותו בצווארו והפילו לרצפה, כאשר ב"כ הנתבע 2 שיחרר את הנתבע 1 מידיו של התובע.

הנתבעים מכחישים טענת התובע לפיה הנתבע 1 זרק אבן על רגלו של התובע. נטען כי הנתבע 1 הינו כבן 60, נכה, אצבעות ידו השמאלית קטועות ולפיכך הטענה כי זרק אבן כאמור לעיל הינה מופרכת (מה גם שמדובר בשטח מעובד שאין בו אבנים).

הנתבעים מצביעים על סתירה בגרסת התובע שכן בכתב התביעה העלים את העובדה שלאחר שנטל מהשמאי את המצלמה, נכנס התובע לחלקת הנתבעים. לעומת זאת בהודעתו במשטרה הודה כי עבר לחלקה בה שהו הנתבעים, ושם לטענתו הותקף.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי העובדה שהתובע נכנס לשטחם של הנתבעים מחזקת את טענתם כי

הוא זה שתקף את הנתבע 1 ולא להיפך.

לחילופין נטען כי בהתאם לסעיף 24 לפקודת הנזיקין רשאי היה הנתבע 1 להשתמש בכוח סביר על מנת להגן על עצמו ורכושו ולמנוע כניסתו של התובע שלא כדין למקרקעין שלו.