ת"א 59981-03-16

הצדדים הסכימו כי פסק הדין בתיק זה יינתן בדרך הקבועה בסעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

להלן תמצית טענות הצדדים:

התובעת היא ילידת 1946. לטענתה היא נפגעה ביום 10.6.14 כתוצאה מתאונה שאירעה עת צעדה באחד משבילי ההליכה בקרית ביאליק. לטענת התובעת במקום בו צעדה הותקן בור ביוב אשר הפתח שלו היה גבוה מעל לריצוף, דבר אשר יצר מפגע שהביא לנפילתה ולפגיעתה. התובע טוענת כי המדובר במפגע שלנתבעות האחריות ליצירתו. לטענת התובעת היא נפגעה בכתף ויד שמאל, בפניה, נגרמו לה חתכים בפנים וחלק משניה נשברו. התובעת טוענת כי היא זכאית לפיצוי בגין הוצאות שיניים שהיא הוציאה בסך של 18,000 ₪, עזרת צד ג' בסך של 1500 ₪ וכן לפיצוי לא ממוני. כאן המקום לציין כי תחילתו של ההליך בתביעה קטנה שהגישה התובעת. בשים לב לאופי התביעה, הוריתי על העברתה לפסים של תביעה רגילה. בפתח הדיון היום הודיעה ב"כ התובעת כי התובעת נבדקה על ידי מומחה מטעמה, אך בסופו של דבר הוחלט לא להגיש חוות דעת רפואית. התובעת הודיעה כי אינה טוענת לנכות צמיתה בעקבות התאונה ובעקבות כך הצדדים הודיעו על הסכמתם לטעון על דרך הפשרה.

הנתבעות מבקשות לדחות את התביעה, לחלופין להטיל על התובעת אשם תורם בשיעור משמעותי. נטען כי במקום לא קיים מפגע והתמונות שצירפה התובעת אינן מראות מפגע ברור. לפיכך, נטען שיש לדחות את התביעה בהעדר אחריות כלשהי מצידן לאירוע התאונה. עוד נטען כי התובעת, כפי שהיא טוענת בעצמה, צועדת במקום מידי יום ועל כן מוטלת עליה חובה להיזהר מפני מכשולים בדרך, אם קיימים, ולמצער – חוסר זהירותה מוליך למסקנה שיש להטיל עליה אשם תורם בשיעור משמעותי שמגיע אף כדי 100%.

בין הנתבעות קיימת קיימת מחלוקת בשאלה מי אחראי למפגע שנוצר ככל שיקבע שקיים מפגע ועל מי מוטלת האחריות לפצות את התובעת, אם ייקבע שהיא זכאית לפיצוי. נתבעת 1 – העיריה – טוענת כי האחריות לטיפול בשוחות הביוב מוטלת על נתבעת 2 – תאגיד המים והביוב – באופן בלעדי ועל כן אין היא אחראית למפגעים שנוצרו כתוצאה מהשוחות. הנתבעת 1 מוסיפה וטוענת כי יש לדחות את טענת נתבעת 2 כי הגבהת השוחות נעשתה במסגרת עבודות שבוצעו על ידה, באמצעות קבלן מטעמה, לבניית גן משחקים עירוני בקרבת מקום.

נתבעת 2 טוענת כי יש להטיל את מלוא האחריות על נתבעת 1 משום שהמפגע, אם קיים כזה, נוצר כתוצאה מעבודות שבוצעו על ידי קבלן שהועסק מטעם נתבעת 1 שהקים את השוחה וזאת במסגרת הקמת גן ילדים עירוני בקרבת מקום. עוד נטען כי הפרש הגבהים נוצר משקיעת הריצוף בשביל עצמו. הנתבעת 2 מפנה להתכתבויות שצורפו לכתב ההגנה ואשר לדידה מוכיחות את טענותיה כי העבודות בוצעו על ידי קבלן מטעם נתבעת 1.

לאחר שהאזנתי לטענות הצדדים, עיינתי בראיות שהוגשו וכן בכתבי בי- דין על נספחיהם, אני מחליט לקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 24,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 15% בתוספת מע"מ, זאת בנוסף לאגרה ששולמה בפועל כשהיא משוערכת להיום. הסכומים ישולמו תוך 45 ימים מהיום, שאם לא כן – ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

אשר לחלוקה בין הנתבעות, לאחר ששמעתי את טענות הנתבעות זו כלפי זו ועיינתי במסמכים שצורפו על ידן, אני קובע כי ביחס בין שתי הנתבעות – יש לחלק את האחריות באופן שכל נתבעת תישא במחצית הפיצוי.

לאור אופן סיום התיק, ניתן פטור מיתרת אגרה.