ת"א 59920-12-13 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' טפירו

התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבע בעניין אי פירעון הלוואה, והנתבע הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות והעדר עילה.

הנתבע טוען, כי עילת התביעה דנן הינה הלוואה שניתנה על ידי התובעת לנתבע, ועל-פי סעיף 2 לכתב התביעה המתוקן צורף הסכם ההלוואה שנושא תאריך 18/06/02, כאשר תקופת ההלוואה הינה לחצי שנה.

על-כן, טוען הנתבע, כי המועד להשבת מלוא ההלוואה על-פי הסכם ההלוואה שניתנה לחצי שנה, היה 18/12/02, וזהו המועד בו התגבשה עילת התביעה, וממנה יש למנות את תחילת תקופת ההתיישנות, אשר הסתיימה ביום 18/12/09. בעוד שהתביעה בתיק זה הוגשה ביום 30/12/13, למעלה מ – 4 שנים לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.

לטענת הנתבע, כתב התביעה המתוקן איננו מגלה עילה, מאחר ואיננו מפרט מהו סכום הקרן, מהו סכום הריבית, מתי הועמדה ההלוואה לפירעון מידי ומתי הנתבע פסק מלשלם את ההלוואה.

התובעת הגישה תגובה לבקשה וטענה, כי במקרה דנן, הנתבע חתם על הסכם הלוואה בשעבוד כספי הפוליסה המנוהלים על שמו אצל התובעת, ועל-כן, על-פי סעיף 20 לחוק ההתיישנות, אין בהתיישנות כדי לפגוע בזכותו של הנושה להיפרע מן השעבוד.

עוד טוענת התובעת, כי היא מחזיקה בכספי הפוליסה של הנתבע, ומנהלת אותם עבורו, ועל כן, תחילת המניין לתקופת ההתיישנות הינה ביום בו דורש בעל השעבוד להיפרע מהשעבוד, או להיפרע מההלוואה.

התובעת טוענת, כי קו ההגנה של הנתבע הינו השבת רעה תחת טובה, וניסיון לעשיית עושר ולא במשפט, וקיים אינטרס ציבורי שחברות ביטוח לא ייגזלו על-ידי מבוטחיהם.

כמו כן, טוענת התובעת, כי קיימת לה זכות קיזוז עצמי לפי סעיף 49 לחוק חוזה ביטוח, ולפי סעיף 53 לחוק החוזים, ומדובר בחוק ספציפי שמאפשר קיזוז של ההלוואה בתום הביטוח, דבר שמאריך את חיי ההלוואה ומנתק אותה מחוק ההתיישנות.

הנתבע הגיש תשובה לתגובה, וטען כי אין מקום להסתמך על סעיף 20 לחוק ההתיישנות אשר עוסק בזכות לפירעון מתוך השעבוד, בעוד שהתביעה בתיק זה הינה תביעה כספית על יסוד הסכם הלוואה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות המתוקנים על נספחיהם, אני קובעת, כי דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל.