מור יוסף נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

רקע

1.לפני תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

התובע נפגע בתאונת דרכים במנגנון של "צליפת שוט" כשרכב אחר פגע ברכב שבו נהג התובע בכביש מס' 1 ביום 23.7.2013 בשעות הצהריים (להלן: התאונה). בזמן התאונה עמד רכבו של התובע בפקק תנועה. ממקום התאונה המשיך התובע בדרכו, אך לאחר מספר שעות, בשעה 22:15, פנה התובע למיון של בית החולים אסף הרופא, והתלונן על כאבים בגב, בצוואר ובכתפיים.

2.התאונה ארעה במסגרת עבודתו של התובע והוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. ועדה רפואית של המל"ל קבעה את הממצאים הבאים:

א.אי כושר מיום 24/7/13 – 17/9/13, סה"כ 56 ימים.

ב.נכות זמנית בשיעור 35% מיום 18/9/13 – 31/12/13;

נכות זמנית בשיעור 25% מיום 1/1/14 – 31/5/14;

ג.נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 10% לפי סע' 37(7)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות קביעת נכות), בגין: "הגבלת התנועות בעמוד השדרה המתני (Lumbar spine) בצורה קלה"

נכות נוירולוגית צמיתה בשיעור 5% לפי סע' 32(1)(א)I במחציתו, דהיינו מחצית משיעור הנכות הקבוע בתקנות קביעת נכות בגין שיתוק חלקי בצורה קלה של עצב השת (Nervus ischiadicus).

ד."אין מקום להפעיל תקנה 15. חזר לעבוד ואין ירידה בהכנסותיו".

ה.בפרק אבחנות: כאבי גב תחתון.

בפרק הסיכום: "יש לציין כי לא היו תלונות לגבי צוואר וכתפיים".

(ר' דו"ח ועדה רפואית מיום 15/2/15 ומיום 28/12/14).

3.אין מחלוקת על כך שמדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים, וכי הנתבעת חבה בתשלום פיצויים לתובע על פי החוק. אין מחלוקת גם על כך שמדובר בתאונת עבודה. הצדדים נחלקו באשר לסכום הפיצויים שעל הנתבעת לשלם לתובע, ובעיקר בראש נזק של פגיעה בכושר ההשתכרות של התובע.

טענות התובע: