ת"א 59836-01-14 מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' משרד הפנים/נציבות כבאות והצלה ואח'

לפני הודעת התובעת על כך שאין נכונות מצד המדינה לסיים את התיק בהסדר וכי מבוקש לזמן בעל סמכות ממשרד החשב בכללי ע"מ שייתן הבהרות ובכך לחסוך "עשרות דיונים" ו"עשרות עדים".

הנני לבשר כי לא זה יקרה ולא זה יקרה. אינני נוהג לזמן בעלי סמכות על מנת להוכיחם או להפעיל עליהם לחץ כלשהו, זכותם של אנשי האוצר להחזיק בדעתם ובעמדתם גם אם זו נוגדת את דעתי ועמדתי, אשר ל"עשרות העדים" ו"עשרות ישיבות"? לא יקרה , מדובר בתיק שיבוב מתון וחסר כל חשיבות אמיתית שיחל ויסתיים במועד אחד והצדדים יערכו בהתאם.

התנהלות המדינה בתיק זה מעלה תמיהות, החלטתי מיום 18.8.16 לא הועילה במאום, הגם שבדיון האחרון הביעה התובעת נכונות להגיע להסדר המדינה היא זו שעומדת משום מה על ניהול ההליך ואם כך הדבר אזי שהמדינה תוציא כספים על ניהול התיק, שנציגיה יתאמצו ושתישא היא במלוא הסיכון הטמון בתיק ואם סיכון זה יתממש, היא תשלם לא בהסדר ולא במסגרת "תקציב מיוחד" אלא במסגרת פסק דין, כנראה שכך נוח לה יותר.

הדברים הם יותר מאשר תמוהים כאשר הצעתי שניתנה לצדדים בדיון האחרון חתכה ועמוק בסכום הפיצוי הנתבע.

התיק כאמור לא יקבל "עשרות מועדים" גם לא עשרות עדים כפי שעולה מהודעת התובעת והוא יסתיים ביום אחד. מדובר בתיק שיבוב בסכום נמוך (לא שונה מתיק שיבוב שגרתי בגין תאונה למשאית למשל), עצם העובדה שהנושא מוגדר כ"שריפה בכרמל" איננו עושה שום רושם מיוחד ולא אאפשר להקצות לתיק זה משאבים כבירים על חשבון הציבור, השריפה גרמה די והותר נזק גם ללא בזבוז משאבים על ניהול תיקים בין המדינה לחברת ביטוח.

אין הרבה מה "לנהל" בתיק זה, השריפה ארעה על כך אין וויכוח, מבקר המדינה כמו גם אחרים ערכו דוחות מפורטים שעל משקלם בהליך שיפוטי אולי אפשר להתווכח אם כי לא צריך, המדינה ושלל הגופים הנוגעים בדבר הכירו בחבותם והסכימו לשלם לחברות ביטוח אחרות, גם אם בפשרה, חזקה כי מי שמשלם סכומי עתק בפשרה ומוציא אותם מכיסו של הציבור, מאמין כי יש לו סיכון של ממש ולהזכיר שבתיק זה כל שנדרש היא עמידה בנטל השכנוע בהסתברות של 51%.

גישה זו הננקטת על ידי איננה גישה בה אני נוהג בשאר התיקים המתנהלים בפני, אך יש מקרים קיצוניים שבהם על השופט, האחראי על משאבי לשכתו שהם כל כולם משאבי הציבור לעשות מעשה ולצמצם ככל שניתן עמידה סתמית ובלתי מובנת על זכויות לכאורה.

נפסק בעבר שאין לנהל הליך משפטי בכל מחיר, בוודאי לא כשהנושא כבר נדון ואף הוכרע גם אם בפשרה (ובמקרה דנן, אף נערכו דוחות חקירה מטעם גופים אובייקטיביים כמו מבקר המדינה), הפסיקה הביעה דעתה כי גם מימוש זכות דיונית צריך להיעשות על פי עיקרון המידתיות, במידה שלא עולה על הנדרש וגם בשים לב למיהות הצדדים (ולהזכיר, מצד אחד חברת ביטוח שבקופותיה עשרות מיליארדי שקלים ומצד השני המדינה שאת נכסיה כלל אינני יכול לעריך).

זמנו היקר של בית המשפט הוא זמנו היקר של ציבור המתדיינים ואין לי אלא להפנות לפסק הדין בעניין אשטרום חברת קבלנות בע"מ נ' ניו קופל בע"מ בכלל ולפסקה 9 לפסק הדין בפרט (פס"ד מיום 8.5.14, מאגר נבו)