ת"א 5978-08-16 ענבר בנגב אחזקות ועבודות עפר (2008) בע"מ נ' יעקב ירון בע"מ ואח'

אחר שעיינתי בהודעת המבקשת שהוגשה היום, באתי לכלל מסקנה כי המבקשת לא הניחה תשתית שיש בה כדי לגזור מסקנה בדבר דחיפות מתן הסעד המבוקש בעת הזו.

בתמצית ייאמר כי המבקשת עתרה למתן סעד זמני שיאסור על המשיבים לבצע שימוש ב-15 המחאות שנמשכו על ידי המבקשת או להסב ההמחאות לצדדי ג', שכן, לפי הנטען לא ניתנה תמורה על ידי המשיבים כנגד מסירת השיקים לרשותם.

בהחלטת כב' השופטת ליפשיץ מיום 4.8.14, קבע ביהמ"ש כי אינו רואה ליתן סעד זמני במעמד צד אחד, וזאת בשל מספר טעמים מצטברים:

ראשית, המבקשת לא נתנה כל הסבר באשר לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה ביום 3.8.16, מקום בו מועד כישלון התמורה הנטען התרחש כבר ביום 2.5.16 וביום 24.6.16. ביהמ"ש קבע כי שיהוי בן 3 חודשים מאז מועד ההפרה הראשון מניח מסד להעדר דחיפות בהגשת הבקשה.

שנית, בהינתן כי מדובר בהמחאות, עליהן חלים דיני השטרות, עומדים לרשות המבקשת אפיקים משפטיים על פי דיני השטרות, והיא רשאית לנקוט בהם.

שלישית, עיון בהמחאות מעלה כי הם נמשכו למי מבין המשיבים, תוך שהמבקשת לא הגבילה סחרות ההמחאות. משכך, לא מן הנמנע כי חלק מההמחאות הוסבו זה מכבר לצדדי ג', ומתן סעד זמני במעמד צד אחד עלול לפגוע בצדדי ג' פוטנציאליים, אשר אפשר כי יש להם הגנה ראויה מכוח דיני השטרות.

רביעית, עיון ברשימת ההמחאות מעלה כי מועד פירעונן של 6 ההמחאות הראשונות חלף זה מכבר, והדבר מעצים את השיהוי כנזכר.

חמישית, על פניו מדובר בסעד שעניינו כספי. בהתאם להלכה הנוהגת, ככל שניתן לפצות את המבקשת בכסף, אם תביעתה תתקבל, הרי הדבר שוקל כנגד מתן סעד זמני, אלא במקרים חריגים שאינם נמנים על המקרה דנא.

אחר שניתנה החלטת ביהמ"ש כאמור, הוגשה תגובת המשיבים, במסגרתה פורטו עובדות נוספות שלא בא זכרן בבקשה שהוגשה מלכתחילה.