ת"א 5978-08-16 ענבר בנגב אחזקות ועבודות עפר (2008) בע"מ נ' יעקב ירון בע"מ ואח'

לפניי בקשה דחופה מטעם המבקשת למתן צו מניעה זמני/צו עשה זמני, האוסר על המשיבים ו/או מי מטעמם, לעשות שימוש ב - 15 המחאות של המבקשת ו/או להסבם לצדדי ג'.

לטענת המבקשת, ההמחאות נשוא הבקשה נמסרו למשיבים, תמורת אספקת חמישה קודחי כלונסאות בקוטר 0.5 מטר ליום 2/5/16 וקודח כלונסאות נוסף ליום 24/6/16. כמו כן טענה המבקשת, כי המשיבים לא עמדו בהתחייבות ובפועל, לא סיפקו את קודחי הכלונסאות, דבר שהסב למבקשת נזק רב.

לאחר שעיינתי בבקשה הדחופה, בנימוקיה ובנספחים לה, לא ראיתי לנכון ליתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, וזאת מהנימוקים הבאים:

א. לטענת המבקשת, ההמחאות נמסרו למשיבים על מנת שהמשיבים יספקו למבקשת חמישה קודחי כלונסאות בקוטר 0.5 מ' בתאריך 2/5/16, וכן, קודח נוסף ליום 24/6/18, קודחים אשר לטענת המבקשת לא סופקו בסופו של דבר. המבקשת לא נתנה כל הסבר מניח את הדעת, באשר לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה, כאשר מועד כישלון התמורה, הנטען על ידה, היה כבר ביום 2/5/16 וביום 24/6/16, ואילו הבקשה למתן צו המניעה הוגשה רק ביום 3/8/16, קרי, כשלושה חודשים לאחר מועד ההפרה הנטען הראשון וכחודש וחצי לאחר מועד ההפרה הנטען השני.

ב. עסקינן בהמחאות אשר נתנו למשיבים ע"י התובעת והם מהווים "שטרות" לכל דבר ועניין ומשכך, חלים עליהם דיני השטרות. ככל שהמבקשת סבורה כי ישנו כישלון תמורה מלא ו/או חלקי או כל נימוק אחר, המצדיק את ביטול ההמחאות ו/או אי השימוש בהן, ו/או אי הסבתן לצדדי ג', הרי שעומדים לרשותה אפיקים משפטיים על פי דיני השטרות והיא רשאית לנקוט בהם.

ג. עיון בהמחאות מעלה כי ההמחאות ניתנו למי מהמשיבים, אולם המבקשת לא הגבילה את הסבתם לצד ג' ו/או סחירותם. משכך, לא מן הנמנע, כי המחאות אלו ו/או חלקן, אשר כאמור מהווים "שטרות" לכל דבר ועניין, הוסבו זה מכבר לצדדי ג' ומתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד כמבוקש, עלול לפגוע בצדדי ג' פוטנציאליים, אשר יתכן ויש להם הגנה ראויה, מכוח דיני השטרות.

ד. עיון ברשימת ההמחאות מעלה כי, מועד פירעונן של ששת ההמחאות הראשונות, חלף זה מכבר. הגשת הבקשה בעיתוי הנוכחי, קרי, לאחר חלוף המועד לפירעון חלק מההמחאות, ללא כל פירוט מה עלה בגורל המחאות אלו, מחזק את הסברה כי לכאורה, נקטה המבקשת בשיהוי ניכר בהגשת הבקשה, וזאת, כאמור, ללא הסבר המניח את הדעת.

ה. באשר לאינטרס של המבקשת עצמה, הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יבחן במסגרת שיקוליו אם ניתן לפצות על נזקי המבקשת את הסעד הזמני, בפיצוי כספי, וכן, את מאזן הנוחות (ראו, למשל, ע"א 238/73 ישראל שרעבי כ"ח (1) 85). קרי, ככל שניתן לפצות את המבקשת בכסף, אם תביעתה תתקבל בסופו של יום, הרי שאין מקום לקבל את צו המניעה. על פניו, ומתוך הבקשה, עולה כי ניתן יהא לפצות את המבקשת, אם תביעתה, בסופו של יום, תתקבל.