ת"א 59748-07-17

לפניי בקשה לפטור מאגרה.

הנתבעת השיבה לבקשה, המבקש השיב לתשובה והמדינה לא הגישה תשובה, לאחר שב"כ התובע מסר לה את הבקשה.

התביעה, שמבוקש להגיש, על סך 2,016,351 ₪, הינה לפי פוליסת ביטוח חיים בגין נכות מוחלטת ונכות מתאונה. המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע 100% נכות לצמיתות. הנתבעת שילמה לתובע את הפיצוי לפי כיסוי תאונות אישיות, ודחתה את הדרישה נשוא התביעה.

המבקש מפרט בבקשה לפטור כי מצד אחד איבד את יכולת ההשתכרות ומהצד האחר הוצאותיו השוטפות, בין השאר הרפואיות, עלו מאז התאונה. התובע מקבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי בסך כ-6,700 ₪ לחודש, וצירף דפי חשבון. המבקש מצהיר כי התגרש מאשתו ונקלע לחובות עקב מצבו, ואת הסכום, שקיבל מהנתבעת בסך כ-50,000 ₪ שילם ברובו לגרושתו כמוהר, ועליו גם לשלם לילדיו דמי מזונות. בחשבון הבנק נראית גם הלוואה וגם פק"מ בסך כ-3,000 ₪.

הנתבעת בתגובתה טענה כי התובע לא גילה את כל הנתונים בדבר מצבו הכלכלי, הוצאותיו בגין דמי מזונות והוצאות רפואיות, והיה עליו לעשות שימוש בכספים, שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי ומהנתבעת עצמה לתשלום האגרה.

הנתבעת טוענת כי התביעה גם אינה מגלה עילה.

אני דוחה את הטענה כי חוסר סמכות מקומית, כנטען על ידי הנתבעת, משפיע על ההחלטה בבקשה לפטור מאגרה, ללא מתן החלטה בטענה לגופה.

הנתבעת טוענת כי התובע לא צירף את הפוליסה המלאה, וכי לכל היותר עשוי היה לזכות לפיצוי בתקרת מיליון ₪, וסכום התביעה הכפול חסר ביסוס בהסכם הביטוח. המשיבה משיגה על טענת התובע להוכחת 100% נכות לפי קביעת המוסד לביטוח לאומי, וטוענת כי לצורך קביעת אחוז הנכות בביטוח אין לכלול את הפעלת תקנה 15.

לבסוף טוענת המבקשת את הטענה, בגינה דחתה את התביעה, ולפיה המבקש הפר את חובת הגילוי בעת עריכת חוזה הביטוח, לא גילה את פרטי טיב עבודתו, במסגרתה נחבל, ובכך הפקיע את הכיסוי הביטוחי. המבקש הצהיר בהצעה כי הינו טבח, והתאונה ארעה עת שנפל מגובה רב במסגרת עבודתו כמתקין מזגנים.