ת"א 59739-06-14 ערב ואח' נ' י. אליה ובניו יזמות וקבלני בניין בע"מ ואח'

עניינה של ההחלטה שבפניי הינו בבקשת הנתבעת (ושולחת ההודעה לצד ג') "לבטל את תשלום תוספת המ.ע.מ." כפי שנקבע בסעיף 39(א) לפסק דיני מיום 14/9/16 .

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובת הנתבעת לתגובה, דין הבקשה להידחות.

ראשית, יש להבהיר כי עיקרון "גמר המלאכה" מחייב את בית המשפט שלא לשוב ולדון במחלוקות בין הצדדים לאחר שקם מכיסאו, אלא במסגרת הצרה והדווקנית של הוראות סעיף 81 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. סעיף זה אינו מסמיך את בית המשפט לעסוק בעניינים מהותיים, לגרוע אותם או לתקנם (ר' ע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבניין בע"מ [פורסם במאגרים] (21/7/03).

ודוק, תיקון פסק דין באופן שיתווסף או יופחת רכיב של מע"מ אינו עולה כדי תיקון טכני או השמטה במובנו של סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (ר' ע"א 856/12 צרפתי שמעון בע"מ נ' פרחי ביקל בע"מ [פורסם בנבו] (12/2/12)).

על כן, ה"הבהרה" לה עותרת הנתבעת אינה נופלת לגדרי התיקון בו עוסק סעיף 81(א) לחוק בתי במשפט, ועל כן היה מקום לדחות את הבקשה רק מטעם הזה. במאמר מוסגר יצוין כי על פי החוק והתקנות, אין כלל כל הליך של בקשה ל"הבהרת פסק דין", למעט בדרך של פניית ראש ההוצל"פ לשופט שנתן את פסק הדין, כאמור סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967.

מכל מקום, לגופה של ה-"הבהרה" המבוקשת, צודקים התובעים כי על פי הפסיקה תשלום מע"מ מהווה חלק בלתי נפרד מעלות התיקונים. על רציונל זה עמד בית המשפט העליון בע"א 1772/99 זכריה זלוצין נ' דיור לעולה [פורסם בנבו] (4/6/01) שם נקבע, בין היתר, כי "תשלום מע"מ מהווה חלק בלתי נפרד מעלות התיקונים, ומשנקבע כי זכאים הם הדיירים לפיצויי-כסף כעלות התיקונים, זכאים הם ממילא גם למע"מ המהווה בימינו ובמקומנו חלק בלתי נפרד מעלות התיקונים". כך יש לנהוג גם בענייננו.