ת"א 59681-10-10 בלכיוף נ' עמותת היהודים ההרריים הקווקאזים בישראל ואח'

1.לפניי בקשת הנתבעים 4-3 ( להלן – המבקשים) לחיוב התובע בהפקדת ערובה .

2.התובע הוא דייר מוגן בדירה הנמצאת בבעלות הנתבעת 1 , שהנתבע 2 הוא מנהלה (להלן- הדירה).

עניינה של התובענה הוא פיצוי התובע בשל נזקים הנגרמים לו, לטענתו, מפעולות שהנתבעים נוקטים במבנה הישיבה ובית הכנסת הסמוכים לדירה, במטרה להקשות עליו את המגורים והמחייה ובכך להביא ליציאתו מהדירה.

3.לטענת המבקשים , מהיכרותם הקרובה עם התובע ידוע להם שמצבו הכלכלי הוא בכי רע , ולכן קיים חשש ממשי כי אם התביעה תידחה - לא יוכל התובע לשפות אותם על ההוצאות שנגרמות להם בעקבות הליך זה.

4.עוד טוענים המבקשים , אשר מפעילים את הישיבה ובית הכנסת, כי בינם לבין התובע אין יריבות משפטית , הואיל והתובע הוא דייר מוגן של הנתבעת 1 ותביעתו צריכה להיות מופנית כלפיה ולא כלפיהם.

משכך, טוענים המבקשים כי סיכויי התביעה נמוכים ביותר ויש בכך כדי להשפיע על ההחלטה לחייב את התובע בהפקדת ערובה.

5.התובע מתנגד לבקשה, וטוען כי יש בבקשה זו ניסיון למנוע ממנו את יומו בבית המשפט , ואל לבית המשפט להיעתר לה.

לדבריו, יש להעדיף את זכותו לפנות לערכאות, שהינה זכות חוקתית, על פני החשש מפני פגיעה במבקשים , העשויים לזכות בדין והוצאותיהם לא תכוסינה.

אשר לטענת היעדר היריבות השיב התובע כי בכתב התביעה המתוקן צורפו המבקשים משום שהם משמשים כעמותה המפעילה את בית הכנסת והישיבה הסמוכים לדירת התובע, ולמעשה הם אלה אשר פועלים בנכס ומפעילים אותו, ורוב הטענות שבכתב התביעה הן כלפיהם.

6.התובע צירף לתגובתו תצהיר של אחיו, מר אריה- חיים בלכיוף (להלן – האח), אשר העיד כי התובע נכה בשיעור 100%, הסובל מהפרעות נפשיות ומוכר ללשכות הרווחה.

האח הצהיר כי התובע מתקיים מקצבת הנכות המגיעה מהביטוח הלאומי בסך של כ-2,000 ₪ בחודש, אשר בקושי מספיקה לו לכיסוי הוצאותיו, והדרישה לחייבו בהפקדת ערובה אינה מידתית ולוקה בחוסר תום לב.

לדבריו, אם תתקבל הבקשה התובע ייאלץ למחוק את תביעתו, מאחר ואין באמצעותו לשלם סכום כלשהו לערובה.