ת"א 59608-06-15 מטלון ואח' נ' אביגד ואח'

לפניי בקשת הנתבעים להאריך להם המועד להגשת כתב תביעה שכנגד.

מדובר בתובענה אשר הוגשה ביום 28.6.16 כתב ההגנה הוגש ביום 16.8.15 ואילו ביום 6.3.16, יום קודם לישיבת קדם המשפט שהיתה קבועה בתיק זה, הוגש לתיק בית המשפט, ללא כל בקשה מקדימה "כתב תביעה שכנגד".

בישיבת קדם המשפט הודיע ב"כ התובע, כי הוא מתנגד להגשת התביעה שכנגד, אשר הוגשה באיחור וללא אישור בית המשפט באשר למועד הגשתה ואמנם, בעקבות התנגדות זו, הוגשה ביום 14.3.16 בקשה להארכת המועד להגשת התביעה שכנגד.

עיקר טענת הנתבעים באשר לעיכוב בהגשת התביעה שכנגד הינו, כי עיקר האיחור נובע מעיסוקם של הנתבעים כחקלאים, כאשר היו בשיאה של עונת הגידול ולאחר מכן לקראת עונת גידול חדשה ובשים לב לכך שהנתבעים עסקו בהקמת רפת (שהיא נושא התובענה). כן ציינו הנתבעים, כי במהלך חודש אוקטובר 2015 היה הנתבע מעורב בתאונת דרכים, שבגינה נשלל רשיון הנהיגה שלו לתקופה מסויימת ובנו הקטין, שהיה מעורב בתאונה, נפגע בנזק גוף, שהצריך טיפול של הנתבעים, הוריו.

עוד טוענים הנתבעים, כי גם אם בית המשפט לא יעתר לבקשה, הרי שכיוון שנושא התובענה אותה הגישו קשור בתובענה העיקרית, הרי שגם אם בית המשפט לא יעתר לבקשה להארכת המועד, סביר להניח, כי הדיון בתובענות יאוחד וממילא תושג אותה תוצאה.

התובע מתנגד לבקשה. לטענו, אין כל הצדקה לאיחור בהגשת הבקשה, כאשר הבקשה כולה מבוססת על טיעונים עובדתיים, אך למרות זאת, לא הוגש תצהיר ערוך כדין התומך בבקשה.

גם לגופו של עניין סבור התובע, כי האיחור בהגשת כתב התביעה שכנגד יסרבל את הדיון ויפגע ביעילותו.

יצויין בנוסף, כי תלויה ועומדת בקשת התובע למחוק את התשובה לתגובה אשר הוגשה על ידי הנתבעים באיחור (ולכך אוסיף אנוכי, כי אף תויקה בתיקיה שגויה, תיקיית "כתבי טענות").

אחר ששקלתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי בנסיבות המקרה שלפניי, אין מקום להאריך המועד להגשת כתב התביעה שכנגד.

ראשית, מן הפן הפרוצדוראלי, מסכימה אני עם עמדת ב"כ התובע, כי ראוי היה שבקשה המבוססת רובה ככולה על טענות עובדתיות, תיתמך בתצהיר ערוך כדין ולא על דרך ההפניה.

עניינית, גם אותן טענות עובדתיות, אינן מעלות טעם מיוחד להארכת המועד. הנתבעים מתארים, מצב בו, הם חקלאים עסוקים, לא התרשמתי, כי מדובר בעיסוק החורג מעיסוקו של כל חקלאי אחר, אשר צריך להתפנות גם לעניינים אחרים.

ובאשר לתאונת הדרכים בה היה מעורב הנתבע, אמנם, זו אינה רלוונטית, באשר התרחשה לאחר המועד להגשת התביעה שכנגד.

זאת ועוד, כתב ההגנה מטעם הנתבעים הוגש זמן רב לפני חלוף המועד להגשתו (כחודש ומחצה קודם למועד, בשים לב לפגרות בתי המשפט), כך שהיה בידי הנתבעים די והותר זמן, על מנת לכלול במסגרת טענותיהם גם את טענות התביעה שכנגד.

ייתכן, ולו היה טעם ענייני, אשר גובר על השיקולים הפרוצדוראליים, הרי שטעמי היעילות היו מצדיקים הארכת המועד, אלא, שבמקרה דנן, הנני סבורה, כי התנהלותם של הנתבעים בהליך זה, מלמדת, כי בירור התביעה שכנגד באיחור, לא רק שלא תייעל את הדיון, אלא תסרבל אותו.