ת"א 59602-02-16 עטר נ' בן אהרון

המבקש עותר לסילוק תביעת המשיבה על הסף בעטים של שלושה נימוקים – קיומו של מעשה בית דין ביחס לעילות תביעה זו, היות התביעה קנטרנית וכזו המהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, והעדר יריבות בין הצדדים ביחס לטענות המועלות בסעיפים 25-35 לכתב התביעה.

התביעה שסילוקה על הסף מבוקש הינה תביעה לפינויו המבקש מחנות המושכרת לו כדייר מוגן, המצויה בשד' בנימין 10 בנתניה והידועה כחלקה 114/3 בגוש 8265 (להלן: "המושכר").

תחילה מעלה המשיבה טענה מקדמית ביחס לבקשה לסילוק על הסף – כי אין מקום להדרש אליה כלל מאחר שהטענות הועלו בכתב ההגנה ולא בבקשה נפרדת, טענה אשר נטענה תחילה ללא ביסוס משפטי אלא כאמירה בעלמא ובעקבות תגובת המבקש נומקה מעט יותר בתשובת המשיבה.

לענין זה נדרשתי כבר בהחלטה שנתתי במקרה אחר (ת.א. (נתניה) 29921-07-15 נטלי חדד נ. יאיר באוסי (8.5.2016)[פורסם בנבו]) שם הבעתי דעתי כי אינני סבור כי יש מקום לקבל טענה זו.

בית המשפט העליון קבע בנושא זה כי –

"מחדליו של המשיב, אשר לא הגיש, לקראת הדיון בקדם המשפט, בקשה הנוגעת לטענת ההתיישנות, אינם חותרים תחת סמכות זו. .... תקנה 143 לתקנות סדר הדין מסמיכה שופט בקדם משפט לסלק תביעה על הסף, על יסוד אחד הנימוקים המנויים בתקנה 101, אשר מצדה, מתירה דחייה על הסף בגין כל נימוק אשר על-פיו סבור בית המשפט כי ניתן לדחות מלכתחילה את התובענה (ובכלל זה – התיישנות התביעה). תקנה 144 מורה כי סמכות זו נתונה לשופט גם בלא צורך בבקשת בעל דין...".

(רע"א 4286/01 מיכל גיל ואח' נ.עו"ד אילון ירדן (19.12.2001))

כמעט אין צורך להבהיר כי אם רשאי בית המשפט לסלק על הסף תביעה ללא בקשת בעל דין הרי מקל וחומר רשאי הוא להדרש לטענות מסוג זה עת באות הן בכתב ההגנה.

טרם שאגע בטענות המבקשת לצורך סילוק התביעה על הסף אזכיר את העקרונות העומדים בבסיס הדיון בו.

ראשית – "אין מוחקים תביעה בשל חוסר עילה, אלא אם כן ברור הדבר על פניה, ואף בהנחה שכל האמור בה אכן יוכח, כי דינה לכישלון. כל עוד קיים סיכוי על-פי כתבי הטענות, ולוא אך קלוש, כי התובע יזכה בתביעתו, אין למחוק אותה. ... טענות ההגנה ... צריכות להתברר במשפט עצמו, ואין לחרוץ את דין התביעה לכישלון על פיהן בשלב הטרומי, בטרם התבררו העובדות, הצריכות לשמש להן יסוד."

(ע"א 109/84 מנחם ורבר נ. אורדן תעשיות בע"מ פ"ד מא(1) 577, 581-582. ההדגשה שלי – א.ב.).

ושנית – "המדובר בסעד מרחיק לכת מאוד, שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני תובע, המבקש לעבור את הסף, להשמיע את ראיותיו ולשטוח את טענותיו לפני השופט היושב לדין. לפיכך, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כזו, עליו לנהוג זהירות יתרה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים, בהם ברור לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על-פי העובדות והטענות העולות מתביעתו (ע"א 109/49 [1]). דחייה של תביעה על הסף תיעשה, רק כאשר בית המשפט משוכנע, שגם אם היה נשמע הדיון לגופו, אחד היה דינו - להידחות (ע"א 716/75 [2]). תקנות 105ו- 106לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, המעניקות לבית המשפט את הסמכות לנהוג בדרך הנ"ל, נועדו לשמש מעין קפיצת דרך, החוסכת את הדיון לגופו, אולם כך ייעשה רק במקום שברור הוא ונעלה מכל ספק, שכל הדיונים והטענות והמענות הרגילות יהיו לשווא, באשר התביעה לגופה אין לה יסוד, וחסרים בה התבן והלבנים להקים נדבכים על בסיסה (המ' 87/51 [3]). יתרה מזו, כאשר למצב העובדתי והמשפטי, כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על-ידי בעלי הדין, יש פנים לכאן ולכאן, וישנו סיכוי כלשהו, אפילו קלוש, שהתביעה תתקבל, אזי אין למחוק תביעה שכזו על הסף (ע"א 788/76 [4]). בית המשפט לא ידחה תביעה על הסף, אפילו במקרים שעל-פי כתבי הטענות כמות שהם היה מקום לעשות כן, אם ניתן לרפא את כתב הטענות על-ידי הוספת פרטים בדרך של תיקון (ע"א 716/75 [2] הנ"ל). בכלל ייאמר, כי דחיית תביעה על הסף מסורה, בדרך כלל, לשיקול דעתו של השופט, הדן במשפט (ע"א 197/57 [5])."

(ע"א 335/78 יוסף שאלתיאל ואח' נ. אריה שני ואח', פ"ד לו(2) 151, 155. ההדגשות שלי – א.ב.)

נמצאנו למדים כי עילות סילוק על הסף נלמדות מתוך כתב התביעה עצמו, טרם בחינת טענות ההגנה, וסעד זה יוענק רק כאשר גם אם יוכח כל הנטען בכתב התביעה לא תקום עילת תביעה ואך ורק במקרים הקיצוניים בהם לא ניתן למצוא פתרון דיוני אחר.

עתה לגוף הטענות.