פנחס שיקלי נ' ריאוס

תביעה על סך 1,100,000 ש"ח בגין כספים שלטענת התובע הוצאו ממנו במרמה על ידי הנתבע, בהסתמך על מצגי שווא כי הם יושקעו באגרות חוב של ממשלת ברזיל.

רקע

1.התובע הוא איש עסקים, יליד צרפת, המתגורר בישראל. הנתבע הוא איש עסקים המתגורר בישראל, אשר עלה ארצה מוונצואלה לפני מספר שנים.

2.במהלך שנת 2012 סיכמו התובע והנתבע על שיתוף פעולה עסקי מסוים, הכולל הזרמת כספים על ידי התובע לצורך השקעה, וניהול ההשקעה על ידי הנתבע. לצורך ניהול ההשקעות המשותפות, הקימו הצדדים ביום 8.7.2012 שלוש חברות, אשר מניותיהן חולקו ביניהן שווה בשווה ("החברות"). עם זאת, בפועל לא נוהלה פעילות כלכלית כלשהי באמצעות החברות. במסגרת שיתוף הפעולה בין הנתבע לתובע, שעל פרטיו נעמוד בהמשך, השקיע התובע סכומי כסף משמעותיים. לטענת התובע, מדובר בסכומים המצטברים לסך של לפחות 1,164,000 ש"ח. הנתבע אינו מוסר גרסה ברורה לגבי הסכומים שהשקיע התובע, אולם הוא אינו חולק כי התובע הוציא לפחות 896,500 ש"ח. מתוך הסכומים האמורים, סך של 125,000 דולר (437,500 ש"ח) הועבר על ידי התובע לצד שלישי, בהתאם להנחיות הנתבע, ואילו יתרת הסכומים הועברה ישירות לנתבע.

3.על אף הסכומים הגדולים בהם היה מדובר, הצדדים לא הסדירו את מערכת היחסים ביניהם בהסכם מסודר בכתב. כתוצאה מכך, יש ביניהם מחלוקות לגבי כמעט כל היבט הקשור למערכת היחסים ביניהם, לרבות הפעילות שהוסכם עליה, השימוש שנעשה בכספים, התגמול שהנתבע היה זכאי לו ועוד. ביסוד ההליך ניצבת טענתו של התובע כי הפרשה כולה לא הייתה אלא מעשה "עוקץ" מצד הנתבע, אשר הוציא ממנו כספים בטענת מרמה של ביצוע השקעות, בעוד שלמעשה לא עשה דבר. מנגד עומדת טענת הנתבע, כי הוא פעל על מנת להשקיע את הכספים באופן שהוסכם עליו בין הצדדים, כאשר בסופו של יום השקעות אלו לא צלחו, חלקן באשמת התובע אשר דרש לחדול מהן בטרם הניבו פירות. עוד טוען הנתבע, כי כל הכספים שהועברו על ידי התובע שולמו כדין ובהתאם להסכמות בין הצדדים.

נפרט עתה ביתר הרחבה את גרסאות הצדדים.

גרסת התובע

4.לטענת התובע, במהלך שנת 2012 יצר אתו הנתבע קשר באמצעות מכרים משותפים בקהילת יוצאי צרפת בישראל. הנתבע הציג את עצמו כבעל רקורד מרשים של השקעות באגרות חוב וכבעל קשרים ענפים עם גורמים בכירים בתחום זה. הנתבע סיפר, כי במהלך עבודתו בבנק האמריקאי המרכזי (ה-Federal Reserve) נחשף להזדמנות השקעה יוצאת דופן באגרות חוב שהונפקו על ידי ממשלת ברזיל בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת, הזדמנות הצופנת בחובה סיכוי לתשואה של מאות ואלפי אחוזים, ואשר נעלמה מעיני סוכני השקעות רגילים. הנתבע הציע לתובע כי הם יקימו חברות שיהיו בבעלות שניהם, וכי הכספים שישקיע התובע יופקדו בנאמנויות בשווייץ שיבצעו את ההשקעה באגרות החוב, וינוהלו על ידי הנתבע. לטענת התובע, הנתבע הציע לו תחילה שהפעילות המשותפת תעסוק בתחומי האנרגיה הירוקה (כהגדרתה להלן), אולם הוא לא היה מעוניין להיכנס לתחום זה ואז הציע לו הנתבע את ההשקעה באגרות החוב בברזיל (עמ' 11-9 לפרוטוקול).

5.לטענת התובע, הוא הציע כי הצדדים יסדירו את מערכת היחסים ביניהם בהסכם משפטי מסודר, ולשם כך הם אף נפגשו עם עורך דין מסוים, אולם הנתבע סירב לפרט את דרך ההשקעה באופן ברור, ועורך הדין סירב לערוך הסכם בכתב בלא להבין את המנגנון. בסופו של יום הנתבע שכנע אותו לוותר על עריכת הסכם מסודר, בטענה שעורכי דין אינם מבינים במכשירים פיננסיים מורכבים, והם "מסבכים כל דבר".

6.לטענת התובע, לאחר מסע שכנועים אינטנסיבי הוא השתכנע והעביר לנתבע כספים רבים, לצורך השקעה ולצורך כיסוי הוצאות הנתבע. סך הכול העביר התובע לנתבע, לטענתו, סכום של 1,164,994 ש"ח, במועדים ובאופנים המפורטים בכתב התביעה (סעיף 16). לאחר מספר חודשים ניסה התובע לברר עם הנתבע את התקדמות ההשקעה. תחילה קיבל עדכונים כלליים לפיהם הכול מתקדם כשורה, ולאחר מכן ניתנו תשובות מתחמקות עד שבסופו של דבר ניתק הנתבע כל קשר. לטענת התובע, הוא ניסה ליזום פגישה עם הנתבע ואף הציע כי יפנו ללבן את העניין אצל רב ידוע, אולם נדחה בטענות שונות, עד שבאפריל 2013, לאחר שהתייעץ עם עורך דין, הבין שהוא נפל קורבן לעוקץ. כשהבין שאין שימוש של ממש בחברות, אשר הוא מימן את הקמתן, ביקש התובע כי הבעלות המלאה בהן תועבר אליו, על מנת שיוכל לנצל אותן לצרכיו. הנתבע הסכים, וכך נעשה.

גרסת הנתבע

7.הנתבע טוען, כי הוא בעל ניסיון רב בתחום ההשקעות, ובעבר היה בעל עסקים ענפים. בשלב מסוים הולאם רכושו על ידי המשטר בוונצואלה מטעמים פוליטיים ומחמת אנטישמיות, והוא עלה ארצה. זמן קצר לפני עזיבתו את ונצואלה הוקפא רישיונו לעסוק בהשקעות בשל עניינים הקשורים ליחסי ונצואלה – ארצות הברית. לטענת הנתבע, מאז עלייתו ארצה הוא נוהג להתפלל בבית הכנסת בו מתפלל גם התובע ונעשתה ביניהם היכרות על ידי מתפלל שסבר כי הם יוכלו לשתף פעולה בעסקים. בשנת 2012 נערכה פגישה בינו לבין התובע, במסגרתה סיפר הנתבע כי יש לו זכות בלעדית לנציגות בארץ בשלושה תחומים אותם הוא מעוניין לפתח: בנייה מודולרית, אנרגיית רוח ופתרונות ירוקים של טכנולוגיות מחזור פלסטיק (להלן – "אנרגיה ירוקה"). הנתבע מאשר, כי הוא סיפר לתובע על כך שהוא עומד לקבל בחזרה את רישיון ההשקעות שלו וכי הוא במגעים בעניין השקעות בברזיל, אך לא זו הייתה מטרת השיחה, ובאותו שלב כוונתו הייתה לשתף פעולה עם התובע רק בתחומי האנרגיה הירוקה. הצדדים הסכימו כי התובע ישקיע כספים ואילו הנתבע ינהל את ההשקעות, ולצורך כך הוקמו על ידם החברות.

8.לטענת הנתבע, הוסכם בינו לבין התובע כי התובע ישלם לו עבור מחצית ממניות החברות סך של 150,000 אירו (50,000 אירו בגין כל חברה), התחייבות שהתובע לא עמד בה. כמו כן, הוסכם שהנתבע יהיה זכאי לתשלום חודשי מהתובע בסך 25,000 ש"ח ולכיסוי הוצאות. לטענת הנתבע, מכיוון ששני הצדדים הם שומרי מצוות, הם לא ראו צורך להעלות את הסכמותיהם על הכתב (סעיף 25 לכתב ההגנה). הנתבע מאשר כי הצדדים נפגשו אצל עורך דין על מנת להעלות את ההסכם ביניהם על הכתב. לטענתו, לאור חובת הסודיות שהוא מחויב לה לא היה יכול למסור את הפרטים שביקש עורך הדין, אשר לטעמו כלל לא היו נחוצים, ועורך הדין סירב לערוך הסכם כזה ללא הפירוט.

9.לטענת הנתבע, הוא החל לשווק את תחומי הפעילות של האנרגיה הירוקה, ובין היתר נפגש לשם כך עם גורמי מקצוע וכן עם שרים וחברי כנסת. בסביבות יולי 2015 הוסדר רישיונו של הנתבע, והוא חזר לעסוק בתחום ההשקעות. הוא סיפר על כך לתובע, אשר החל ללחוץ עליו להשקיע עבורו, על אף שהוא ניסה להסביר לו כי הוא מעדיף להתמקד בתחומי האנרגיה הירוקה. בשלב מסוים, כך לטענת הנתבע, דרש ממנו התובע לעסוק רק בהשקעות בברזיל, ולעזוב את תחום האנרגיה הירוקה. עקב כך, נאלץ הנתבע להפסיק את פעילות החברות, כך שבסופו של יום החברות לא קיבלו את הנציגות בתחומי האנרגיה הירוקה, והזדמנות עסקית זו אבדה. הוא פנה לתובע על מנת לשאול אותו מה לעשות עם החברות, התובע ביקש כי הבעלות בהן תעבור אליו וכך נעשה.

10.לטענת הנתבע, הוא סיפר לתובע על הזדמנות השקעה באגרות חוב של ממשלת ברזיל, המוחזקות בידי אדם בשם אובירטו סלגדו פיגורדו. מדובר באגרות חוב ישנות אשר על מנת לממשן היה צורך להפוך אותן מאגרות חוב פיזיות לאגרות חוב אלקטרוניות. הוא הזהיר את התובע, כי מדובר בהשקעה ספקולטיבית, ואף החתים אותו על מסמך בו הוא מאשר, בין היתר, כי כל השקעה היא על אחריותו (נספח ו' לתצהיר הנתבע). לטענת הנתבע, על מנת להתחיל את ההשקעה האמורה באגרות החוב הברזילאיות היה עליו להעביר סך של 125,000 דולר, "בגין עלויות והוצאות של הגופים הנוגעים בדבר בחו"ל לצורך תחילת תהליך ההשקעה" (סעיף 37 לכתב ההגנה). סכום זה הועבר על ידי התובע ישירות לחשבון בנק של חברה בשם "BAXELY ASSETS INC" ("בקסלי נכסים"), אשר לנתבע אין קשר אליה. מדובר היה בהשקעה פרטית של התובע, והנתבע לא קיבל כספים כלשהם בגינה. בסופו של יום, כך לטענת הנתבע, החליט הבנק המרכזי בברזיל כי הוא לא מכיר באגרות החוב, וההשקעה ירדה לטמיון (עמ' 17-16 לפרוטוקול).

11.הנה כי כן, לטענת הנתבע שני תחומי הפעילות בהם השקיע התובע כספים נכשלו: העיסוק בתחום האנרגיה הירוקה כשל בשל כך שהתובע החליט בשלב מסוים להפסיק את הפעילות, וזאת על אף שהחברות היו בעיצומו של מהלך לקבל ייצוג של חברות מחו"ל בתחומים אלו; וההשקעה באגרות החוב הברזילאיות ירדה לטמיון בשל החלטתו של הבנק המרכזי בברזיל שלא לכבד את אגרות החוב האמורות. לטענת הנתבע, התובע התאכזב מכך שהשקעתו לא הניבה את הפירות המצופים, ובשל כך החליט לטפול עליו אשמות חסרות שחר כאילו מדובר במרמה.

התביעה והדיון בה

12.במסגרת כתב התביעה טוען התובע, כי על הנתבע להשיב לו את מלוא הסכומים שהעביר אליו, בסך 1,164,000 ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. מטעמי אגרה, הועמד סכום התביעה כל סך 1,100,000 ש"ח. יוער, כי במסגרת כתב התביעה התבקש גם צו למתן חשבונות בקשר לפעולות שביצע הנתבע עם הכספים שהועברו אליו וסעד הצהרתי לפיו כל הפעולות בוצעו על ידי הנתבע בשמו בלבד, אולם סעדים אלו נזנחו, למעשה, בהמשך ההליך, ובסיכומיו עתר התובע לסעד הכספי בלבד. בכתב ההגנה הכחיש הנתבע את זכותו של התובע להשבה כלשהי.

13.במסגרת ההליך העידו התובע והנתבע. כמו כן, הוגש מטעם התובע תצהיר של עו"ד ורו"ח אורי לזר, אשר טיפל בהקמתן של החברות. מר לזר הצהיר, כי לא התקיימה בחברות פעילות כלשהי, לרבות לא בתחום האנרגיה הירוקה. הנתבע ויתר על חקירתו של מר לזר על תצהירו.