ת"א 59521-12-13 המאירי ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

1.לפניי בקשת התובעים למחיקת כתב ההגנה שהגישה הנתבעת,על יסוד תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מחמת אי קיום צווים לגילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלון.

לטענת התובעים, הנתבעת לא מילאה אחר החלטת בית המשפט ומסרה לתובעים תצהיר תשובות חלקי לשאלון ואסופה סלקטיבית של מסמכים. התובעים טענו כי הנתבעת הסתירה את תוצאות בדיקות הדם וה-א.ק.ג של התובעת. כמו- כן סירבה הנתבעת למסור מסמכים שהוכנו על ידי מחלקת החיתום ואשר מפרטים את הסיכון הביטוחי שבו נמצאת התובעת על פי חתך גיל, מין עיסוק וכיוצא בזה, בטענה של חיסיון לצרכי משפט. בנוסף הפנו התובעים לסירוב הנתבעת להשיב כדבעי לשאלות 6- ו-5 לשאלון.

2.הנתבעת הגישה תגובה לבקשה וטענה כי מלוא המסמכים שברשותה הומצאו לתובעים עוד ביום 9.2.15. אשר לשאלות שהופנו אליה, טענה הנתבעת כי המדובר בממצאי בדיקה רפואית שהומצאו לתובעים, ולא נראה שיש מקום לדרוש ממצהירה שאיננה בעלת השכלה רפואית, לפרט אלו ממצאים רפואיים, או פיזיים, נמצאו אצל כל אחד מהתובעים.

דיון והכרעה:

3.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה למחיקת כתב ההגנה להידחות. סעד של מחיקת כתב טענות בהתאם להוראות תקנה 122 לתקנות הוא סעד חריף שבית המשפט נזהר מלנקוט בו ולרוב, אם תוקן המעוות יסתפק בית המשפט בפסיקת הוצאות. בית המשפט ייעתר לסעד הדרסטי של מחיקה רק אם השתכנע שבפניו בעל דין הנמנע ממתן תשובות בשל זלזול מופגן בבית המשפט ובנסיבות בהן לא ראוי שיעבור לסדר היום.

ראו לעניין זה דברי כב' השופט מצא בע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר יבוא, יצור וייצוא עצים בע"מ ואהרון וקסלמן, פ"ד נו (4) 817 בעמ' 823:

"מחיקת כתב טענות של בעל דין עקב מחדלו לציית במועד לצו בית המשפט היא סנקציה חריפה. ככלל, נזהר בית המשפט מלנקוט אותה; אם תוקן המעוות ולו גם באיחור, או נתבקשה ארכה לקיום הצו, יסתפק בית המשפט לרוב בחיוב המפר בהוצאות (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [6], בעמ' 436 – 435). אך אם נוכח בית המשפט כי המפר נמנע מקיום הצו בזדון או עקב זלזולו בצו בית המשפט, עשוי בית המשפט למחוק את כתב טענותיו, ובית המשפט שלערעור לא יראה מקום להתערב בכך."

בענייננו, לא שוכנעתי כי הנתבעת הפגינה זלזול בבית המשפט ובתובעים, לא כל שכן כזה המצדיק עשיית שימוש בסעד הדרסטי של מחיקת כתב הגנה. אמנם על פי הצו שניתן עוד ביום 22.1.15 (וכן צו נוסף שניתן במעמד הדיון ביום 26.1.15), שומה היה על הנתבעת להמציא את כל המסמכים הרלוונטיים ולהשיב על השאלון שנשלח אליה. עם זאת, מתגובת הנתבעת עולה, לכאורה, כי המסמכים הנוגעים לבדיקות שנערכו לתובעת צורפו למכתב מיום 9.2.15 (נספח 4 לבקשה). ואין ספק כי הם אף צורפו עתה לתגובה לבקשה.בפניית התובעים מיום 1.3.15, במענה למכתב מיום 9.2.15, לא ביקשו התובעים באופן ספציפי את הבדיקות המבוקשות. רק לאחר שהתובעים קיבלו לידיהם את תצהיר גילוי המסמכים הכללי, פנו בדרישה מיום 11.3.15 לקבל את החומר המפורט בסעיפים ד' ו-ה' לאותו תצהיר. הנתבעת השיבה לדרישה זו ביום 24.3.15 (נספח 8 לבקשה), וציינה כי המסמכים הללו נשלחו במסגרת המכתב מיום 9.2.15. לפיכך, בנסיבות אלו, ומשהתוצאות כאמור גם ממילא צורפו לתגובה, אין לומר כי הנתבעת הפגינה זלזול בבית המשפט.

4.אשר למסמכי החיתום- אכן, הנתבעת טענה תחילה כי המדובר במסמכים פנימיים. לצד זאת, לתגובה לבקשה צורפה החלטת החיתום, הנוגעת לתובעת, שנקבעה ביום 6.3.02. בתשובה לתגובת הנתבעת טענו התובעים שהחלטת החיתום שצורפה מתייחסת רק למרכיב הסיעודי משנת 2002 והנתבעת עודנה מסתירה את מסמך החיתום שמתייחס למרכיב ביטוח הבריאות שנערך בשנת 2003. לאור האמור, ומשניתנו צווים המורים על גילוי מסמכים, וממילא הנתבעת צירפה את החלטת החיתום שמתייחסת לשנת 2002, וברי כי זנחה כל טענת חיסיון אפשרית, אני מורה לנתבעת להמציא לתובעים תוך 10 ימים את מסמכי החיתום שנוגעים לפוליסה שפרטיה הם כמפורט בנספח 1 לתשובת התובעים.