ת"א 59456-11-14 ק' נ' דביר

בעניין: בקשה לפטור מאגרה, פטור מצירוף חוות דעת רפואית ומינוי מומחה מטעם בית המשפט

1.מונחות לפני בקשות התובע למתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית ולמינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט לפי תקנה 127 ותקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות") וכן בקשה למתן פטור מתשלום אגרה.

2.עסקינן בתביעת רשלנות רפואית, אותה הגיש התובע כנגד הנתבע ד"ר אפרים דביר- מנתח פלסטי במקצועו, במסגרתה תבע התובע מן הנתבע פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו במהלך חודש דצמבר 2010 עת עבר ניתוח להסרת כתובת קעקע קבועה מזרועו הימנית על ידי הנתבע (להלן: "הקעקוע"). התובע לא צרף חוות – דעת כלשהי לכתב התביעה.

3.במסגרת כתב התביעה הוגשה מטעמו של התובע בקשה למתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית ומינוי מומחה מטעם בית המשפט. במסגרת בקשתו הנ"ל טען התובע, כי מאז הניתוח המתואר בכתב תביעתו נותרה בזרועו צלקת גדולה ובולטת והוא סובל מכאבים עזים המשבשים את תפקודו היומיומי. עוד טוען התובע, כי נעשתה על ידו פנייה למוסד לביטוח לאומי על מנת שזה יכיר בנכויות שנגרמו לו כתוצאה מהפגיעה. בעקבות פנייתו האמורה, התובע נבדק על ידי וועדה רפואית של המל"ל אשר קבעה כי לתובע נותרה 10% נכות רפואית לצמיתות (החל מיום 30/7/2013) בגין הצלקת בזרוע , אך ללא קבלת גמול כלשהו.

4.לטענתו של התובע קיימים במקרה דנן טעמים מיוחדים המצדיקים קבלת בקשתו. התובע טוען, כי הוא סובל מחיסרון כיס ומצבו הכלכלי קשה. התובע מציין כי הוא עובד כנהג הסעות ומשתכר בממוצע סך של 4,500 ₪ לחודש. התובע מוסיף וטוען, כי אשתו הינה עקרת בית הזכאית להבטחת הכנסה וכי להם שני ילדים קטנים, תאומים כבני שנתיים , אותם הוא צריך לפרנס לבדו. בנוסף התובע מציין בבקשה לפטור מאגרה כי אימו מתקיימת מקצבת נכות בסך 1600 ₪ ושלושת אחיו מובטלים ו/או מתקיימים מקצבת ביטוח לאומי. באשר לאחיו הרביעי טל, שלפי כתב התביעה הוא שמימן את הניתוח להסרת הקעקוע, מציין התובע כי הוא חי בארה"ב והקשר עמו נותק.

5.במסגרת בקשתו פירט התובע את הכנסותיו וחלק מהוצאותיו החודשיות וכן צרף דפי חשבון המעידים על החזר הלוואה לבנק.

6.מטעם הנתבע הוגשה תגובה במסגרתה התנגד לבקשת התובע ועתר לדחייתה. הנתבע ציין, כי מצבו הכלכלי של התובע אינו כה קשה לאור העובדה שהגיע לפגישות עמו ברכב פרטי ולא נזקק לתחבורה ציבורית. הנתבע הוסיף, כי כאשר התובע ביקש לסלק את הקעקוע ופנה אליו לקבלת ייעוץ הסביר לו כי מפאת גודל הקעקוע, כ- 15 ס"מ באורך וברוחב, יהיה צורך בניתוח בשני שלבים . בשלב א' להוציא כחצי מכתובת הקעקע ובשלב ב', לאחר כ- 6 חודשים , להסיר את היתרה. על כן, דוחה הנתבע את הטענה כי מדובר ב"הסתבכות בלתי צפויה". עוד טוען הנתבע, כי הוסבר לתובע מפורשות שתיוותר צלקת גדולה יחסית וזאת בהתאם לגודל הקעקוע. בכל מקרה, מציין הנתבע, כי אף על פי סיכומי הבדיקות שצירף התובע עצמו, אשר נערכו על ידי 5 מנתחים פלסטיים מומחים שונים, עולה המסקנה כי מדובר בצלקת היפרטרופית אשר מקורה בסוג העור ודרך הצטלקותו, ואין לה כל קשר למנתח או לדרך ביצוע הניתוח. עוד מציין הנתבע, כי בהעדר חוות דעת רפואית לפי תקנה 127 לתקנות יש לדחות את התביעה על הסף.

7.מטעמו של התובע הוגשה תשובה לתגובת הנתבע, במסגרתה טען, כי בהעדר תצהיר מצורף לתגובת הנתבע יש לדחות את תגובתו על הסף. כמו כן, טען התובע כי ישנו קשר ישיר בין דרך הצטלקות עורו של התובע לבין הנתבע המנתח ודרך הניתוח, שכן הנתבע הוא זה שיצר מבנה של סיבים אשר מילא את אזור החתכים וגרם לצלקות שנותרו. בנוסף התובע מכחיש כי קיבל כל הסבר בנוגע לסיכונים הכרוכים בביצוע ההליך הכירורגי של הסרת כתובת הקעקוע מזרועו, שההליך ייעשה בשני שלבים וכי גודל הצלקת אשר תיוותר תהא בגודל הקעקוע. לעניין מצבו הכלכלי, התובע מכחיש את העובדה כי הגיע אל הנתבע ברכב פרטי וטען כי בכל מקרה יש להתייחס למצבו הכלכלי כיום ולא למצבו הכלכלי לפני כארבע שנים עת עבר את הניתוח. התובע חוזר על עיקרי טענותיו ומדגיש כי בעניינו מתקיימים כל התנאים למתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו.

8.מסגרת בדין הרלוונטית בענייננו בנוגע להגשת התביעה ללא חוות דעת רפואית היא שילוב תקנות 127 ו- 130(א) אשר קובעות כי בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה, יעשה זאת באמצעות צירוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה, ומשלא עשה כן, מבלי שקיבל פטור לכך מבית המשפט, יהיה מנוע מלהוכיח עניין שברפואה מטעמו.