ת"א 59428-02-15

סעיף 51 (א) (3) קובע כי בית המשפט השלום ידון ב-

"תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם לרבות תביעות הכרוכות בהן שעניינן חזקה או שימוש במטלטלין, יהא שוויו של נשוא התביעה אשר יהא; אך בית המשפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין"

המבחן הקובע לבחינת הסמכות הוא מבחן הסעד. הסמכות נקבעת לפי הסעד לו עותר התובע בכתב התביעה ולא על פי מהות הסכסוך או עילת התביעה ( ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי, פ"ד לא (3) 561 (1977); ע"א 510/82 חסן נ' פלדמן פ"ד לז (3) 1, (1983); ע"א 4796/95 אלעוברה נ/ אלעוברה פ"ד נא (2) 669, 679 (1997), ע"א 2846/03 ריצארד אלדרמן נ' דן ארליך, פ"ד נט (3) 529, 534 (2004).

ויפים לעניינו דבריו של המלומד ד' שוורץ בספרו, סדרי דין אזרחי חידושים, תהליכים ומגמות (תשס"ז) בעמ' 166-167 שם נאמר:

"בידי מנסח כתב התביעה הכח לנסח את הסעד המבוקש באופן שיקנה סמכות עניינית לבית משפט מסויים שהוא חפץ בו. בתביעת פנוי למשל המתבססת על הפרת חוזה שכירות, גם אם התיאור העובדתי בכתב התביעה מצביע למעשה על סכסוך קנייני בשאלת בעלות תוקנה הסמכות העניינית לבית המשפט על פי סעד הפינוי שהתובע, המשכיר עתר לו. כלומר, גם אם על פי מהות הסכסוך דין התביעה היה להתברר בבית המשפט המחוזי – בהיותה תביעה לבירור סכסוך בשאלת בעלות- תוקנה הסמכות לבית המשפט השלום, משום שהסעד המבוקש הוא סעד של פינוי".

במקרה שלנו, יישום מבחן הסעד מלמד כי מדובר בתביעה שעניינה חזקה ושימוש המצויה בסמכות בית המשפט השלום ולא בתביעה בענייני "חכירה לדורות ותביעות אחרות הנוגעות למקרקעין" שהם נושאים שבסמכות בית המשפט המחוזי.

אין מדובר כאן בתביעה שהסעד המבוקש בה הוא סעד הצהרתי ביחס לזכויות במקרקעין או העדרה של זכות במקרקעין אלא רק סעד לסילוק יד. סעד זה מצוי בסמכותו של בית המשפט השלום.

מהתובענה אך עולה כי עסקינן בזכויות חכירה לא רשומות וגם מטעם זה הסמכות לא נתונה לבית משפט זה (וראה והשווה: רע"א (מרכז) 31498-04-14 יוסף נ' דב (ניתן ביום 9.7.2014)

לפיכך, אני מורה על העברת התיק, מטעמי העדר סמכות עניינית, לבית המשפט השלום. בהתאם לנוהל יועבר התיק לכב' נשיא בית המשפט השלום בחיפה, כב' השופט אינאס סלאמה שיקבע את זהות בית המשפט שידון בתובענה ו/או בבקשה לסילוק על הסף.